Déjà Vu הוא האלבום המצליח ביותר של הסופרגרופ האגדי קרוסבי סטילס נאש ויאנג, שיצא כשנה לאחר צאת האלבום הראשון של השלישיה: קרוסבי סטילס ונאש. ההרכב כולל את דיוויד קרוסבי שהיה חבר מוביל בלהקת The Byrds, מחלוצות הפולק רוק האמריקאי, סטיבן סטילס וניל יאנג יוצאי הרכב פולק רוק חשוב נוסף, Buffalo Springfield, וגראהם נאש שהגיע מהלהקה The Hollies הבריטית. הסופרגרופ גובש בסוף 1967 כשהשלושה הכירו ובנו ביחד מארג הרמוני קולי מיוחד שסחף את קהילת תרבות הנגד של שנות השישים בארה”ב.
האלבום הוא ללא ספק שיא היצירה של כל אחד ממשתתפיו. השילוב של ההרמוניות של קרוסבי סטילס ונאש, עם הרוק המחוספס של ניל יאנג, יצר אלבום מלא בקלאסיקות על זמניות. התנועה הזורמת בין נגינת האורגן המהדהד, לצלילי הגיטרות האקוסטיות והחשמליות, עם מלודיה מתוחכמת ונוגה, גרמה להצלחה בלתי נמנעת והכרה בינלאומית בהרכב, שחשב בעיני רבים, כאחד המשפיעים בסגנון הפולק רוק בפרט והמוזיקה בכלל. קפיצת המדרגה ביצירה המשותפת של היוצרים באלבום תרמה לכל קצוות הרוק של התקופה והשפיעה על אמנים רבים בשנות השבעים.
האלבום נפתח עם Carry On, שכתב סטיבן סטילס והיה למעשה ה-B Side לסינגל Teach Your Children, שירו של גרהם נאש שמגיע מיד אחריו. השיר השלישי, Almost Cut My Hair , שירו של דיוויד קרוסבי, הוא שיר הרוק הכבד ביותר באלבום שבגרסה המקורית, נמשך למעלה משמונה דקות. השיר הרביעי הוא שירו האקוסטי של ניל יאנג Helpless. שירים בולטים נוספים הם Our House, שיר נוסף שכתב גרהם נאש, בזמן שניהל מערכת יחסים עם עוד זמרת פולק, אחת ג‘וני מיטשל. שיר רומנטי ועליז על אהבה פשוטה. אפרופו ג‘וני מיטשל, השיר Woodstock שסוגר את הצד הראשון של האלבום בגרסה קצבית ובועטת, נכתב על ידה, לא הרבה זמן לאחר אותו פסטיבל אייקוני, ואף יצא באלבומה השלישי כחודש אחרי. 4 + 20 הוא שיר אקוסטי ושקט של סטילס, שמופיע בתקליט לפני Country Girl העוצמתי של ניל יאנג.
את האלבום הפיקה הרביעיה בעצמה, עוד הוכחה לשיתוף הפעולה המושלם שהוליד אותו. אל הארבעה הצטרפו נגנים ומוזיקאים מובחרים מהתקופה ביניהם: ג’ון סבסטיאן, מייסד להקת The Lovin’ Spoonful, ג’רי גרסיה מהגרייטפול דד, המתופף המוערך דאלאס טיילור, הבסיסט גרג ריבס וכמובן, ג’וני מיטשל שתרמה קולות.
