Dookie של גרין דיי הוא אלבום פאנק–רוק מכונן ששוחרר ב-1994, המסמן את רגע פריצת הדרך של הלהקה ושל חזרתו של הפאנק לקדמת הבמה. שם האלבום הוא כינוי סלנג למילה צואה, שנבחר על ידי הלהקה כמאפיין הומוריסטי וחסר כבוד כחלק מאתוס הפאנק המרדני שלהם. מבחינה מוזיקלית, האלבום מאופיין בצליל הפאנק רוק המהיר שלו, מלודיות קליטות, ריפי גיטרה פשוטים, תיפוף אנרגטי והגשה קולית נועזת של הסולן בילי ג’ו ארמסטרונג – כולם מגדירים את הסאונד של האלבום, אשר בולט בפשטות שלו, עם שירים יחסית קצרים ומהירים הלוכדים את מהות הפאנק רוק הקלאסי.
אחת התרומות החשובות ביותר של האלבום Dookie הוא העובדה כי בזכותו, נחשף הדור הצעיר לז’אנר הפאנק, ובכך סייע רבות לחזרתו למיינסטרים. רצועות כמו Basket Case ו-When I Come Around זכו לרוטציה כבדה ברדיו וכמובן ב-MTV, הציגו את גרין דיי לקהל עולמי וסללו את הדרך לתחיית הפאנק של אמצע שנות התשעים. Basket Case הפך לאחד השירים המפורסמים ביותר של הלהקה, עם לחן מדבק ומילים מעניינות שמדברות על חרדה ובריאות נפשית. רצועות בולטות אחרות באלבום כוללות את Longview שכולל ליין בס בלתי נשכח של מייק דירנט, ו-She, שיר פאנק-רוק מלא באנרגיה עם ריפי גיטרה ושירה אגרסיבית של ארמסטרונג.
האלבום זכה להצלחה מסחרית מסחררת: הוא קיבל מעמד של אלבום יהלום אחרי שמכר למעלה מ-20 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהפך אותו לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה ולאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. בנוסף, הוא הגיע למקום השני במצעד בילבורד 200 וזכה לשבחים ולביקורות חיוביות נרחבות. כמו כן, האלבום זכה בפרס הגראמי לאלבום המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר בשנת 1995, ובכך חיזק את מעמדו כקלאסיקה של ז’אנר הפאנק רוק. גם כיום, נחשב האלבום לאבן דרך בדיסקוגרפיה של גרין דיי ולרגע מכונן בהיסטוריה של הפאנק רוק.
