Maggot Brain הוא אלבום השלישי של להקת הפ’אנק רוק פאנקדליק שיצא לאור ביולי 1971. האלבום הופק ע”י מנהיג ומייסד הלהקה ג’ורג’ קלינטון והוקלט בדטריוט מסוף שנת 1970 ועד תחילת 1971. שם האלבום מגיע מן הסיפור בו קלינטון מצא את גופתו של אחיו המת כשראשו מרוטש בדירתו בניו ג’רזי.
זהו האלבום האחרון הכולל את ההרכב המקורי של הלהקה לפני שמרבית מחבריה עזבו אותה בין אם מחילוקי דעות כספיים או התמכרות לסמים. האלבום תפס את מקומו בקאנון של הרוק בעיקר בזכות שיר הנושא הפותח אותו. מדובר בסולו גיטרה עוצר נשימה בן כעשר דקות שנוגן ע”י גיטריסט הלהקה, אדי הייזל, שהתבקש על ידי קלינטון שהיה תחת השפעת LSD, שינגן כאילו שמע עכשיו שאימו מתה. הסולו הפנומנלי הזה נוסק לגבהים רגשיים והותיר חותם עמוק על דורות של גיטריסטים. מלבד קטע הנושא, הייזל הוביל את הסאונד הכללי של האלבום שהגיע לשיאו עם השילוב בין פ’אנק, סול ורוק, עם סאונד הגיטרה עמוס הדיסטורשן שנע בין אקורדים כוחניים לסולואים בלוזיים ופסיכדליים. שירי האלבום נעים מסגנון לסגנון. משיר סול כמו Can You Get to That ועד ל-Super Stupid שנכתב והושר ע”י הייזל ונושק לכיוון הארד רוק אנגרטי.
האלבום ידוע גם בזכות עטיפתו האייקונית שצולמה ע”י ג’ואל ברודסקי ובה ראשה של הדוגמנית האפרוצנטרית ברברה צ’יזבורו. עם העטיפה האפלה בנוסף למוזיקה הכבדה בעלת התוכן המאגי שבטקסטים, פאנקדליק הפכו לשם ייחודי בסצנת המוזיקה.
אולם Maggot Brain הוא גם אלבום הרוק האחרון שיצרה הלהקה שלאחריו, תרומתו של הייזל הצטמצמה משמעותית עד לעזיבתו לאחר יציאת אלבומם הבא America Eats Its Young. עם קלינטון לבדו, פאנקדליק השילה מעליה את סאונד הרוק לעבר מוזיקת פ’אנק טוטאלית. במהלך השנים צבר האלבום מעמד חשוב בקרב אוהבי הרוק והמוזיקה השחורה כאחד. מאמני רוק שנצרו את סולו הגיטרה של קטע הנושא בליבם ועד לאמני היפ הופ ופ’אנק שהתאהבו בגרוב ובאווירה הייחודית של האלבום.
