Master of Puppets הוא אלבומה השלישי של להקת מטאליקה שיצא במרץ 1986. זהו אחד מהאלבומים המכוננים של המטאל בהיותו האלבום החשוב ביותר של הלהקה שניסח וגיבש את כל המאפיינים שיצרו עד כה להגדרת הסגנון ת’ראש מטאל. סגנון קיצוני שהתפתח מההבי מטאל והפך את הסגנון למהיר יותר, אגרסיבי יותר עם נגינה טכנית גבוהה ושירה צעקנית. זהו אלבומה האהוב ביותר של הלהקה, אם כי לא המצליח ביותר מסחרית. הוא עיצב דורות של להקות מטאל מאז צאתו.
כשנה אחרי צאת אלבומם הקודם Ride the Lightning, התכנסה הלהקה ב-1985 באולפן בדנמרק ליצירת אלבומה הבא. על אף שנותרו המאפיינים המגדירים של הת’ראש מטאל, היא החלה להרחיב את הלקסיקון שלה עם שינויי הלך רוח ודינמיקה של שקט ורעש. האלבום כולל שמונה שירים בלבד שאורכם נע בין 5 ל-8 דקות, עם עיסוק בנושאים כמו התמכרות לסמים, מלחמות וצביעות הדת הממוסדת.
כמה מהשירים הפכו להיות חלק מן הא-ב של המטאליסט הממוצע עם ריפים וסולואים שהפכו להיות נכסי צאן ברזל בסגנון. בין השירים הפופולריים, שיר הנושא שכולל את הריף הנודע, חלק אמצעי פחות אינטנסיבי שמעצים את הדרמה וחזרה למהירות אגרסיבית. השיר Battery שפותח את האלבום עם אינטרו של גיטרה קלאסית, מהלך שנשמע כבר עוד באלבום הקודם כשהלהקה החלה לאמץ גיטרות אקוסטיות כדי לגוון את הצליל.
Disposable Heroes אשר מבכה על מותם של חיילים במלחמות שנשלחים ע”י פוליטיקאים ו-Lepper Messiah שמבקר את משיחי השקר המכריזים על עצמם כשליחים בשם הדת. אחד הקטעים המרכזיים באלבום וברפטואר של מטאליקה הוא Orion, קטע אינסטרומנטלי שבמובן מסוים חזה את הפרוגרסיב מטאל עם שינויי מקצבים ואווירה, כשבחלקו השני הלהקה יוצרת מוזיקה שנושקת לגבול הפסיכדליה. הקטע שהולחן ע”י הבסיסט קליף ברטון, הציג את כישוריו על הבס המנגן את המוטיב המרכזי, וכן את הגישה הוורסטילית שלו למוזיקה.
האלבום הגיע למקום 24 במצעד האלבומים האמריקאי וכדי לקדמו, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות עם אוזי אוסבורן כשהתוכנית לחרוש את אמריקה ואירופה. לאחר סיבוב ההופעות האמריקאי, סיבוב ההופעות האירופאי בוטל בעקבות מותו של ברטון בתאונת אוטובוס. זה היה אלבומם האחרון של הלהקה עם הבסיסט הצעיר. מאז הוא צבר מורשת עצומה ונחשב לאחד האלבומים החשובים ביותר במוזיקה הפופולרית בכלל ובמטאל בפרט. כל להקת מטאל בין אם דת’ או פרוג, גדלה עליו בשלב מוקדם בחייה.
