כשחושבים על כוכב רוק, חושבים על דמות גדולה מהחיים כזאת שנותנת את חייה בהופעות וחיה על הקצה. עם תחושה שכל העולם שייך לך ושירים פשוטים שמשלהבים רבים. פרנק זאפה הוא הדבר האחרון המאזכר משהו שקרוב לכוכב הרוק הממוצע. האינטלקטואל והסאטיריקן, שהרחיב את גבולות הרוק, השפיע על אמנים רבים עם גישתו האנטי ממסדית, נגינתו הווירטואזית על הגיטרה, יכולתו לשלוט בקריירה שלו כשהוא לא נותן ליד חיצונית לנהל את עבודתו, היכולת האקלקטית לשלב בין סגנונות מוזיקה שונים וגישתו הלא מתנצלת כלפי החברה האמריקאית החולה, הפכו אותו לאייקון אמריקאי הרבה מעבר לגבולות המוזיקה. במהלך הקריירה שלו, בין אם סולו או עם להקתו The Mothers of Invention, שבר כל מוסכמה, אתגר את קהל המאזינים שלו והיווה דוגמה והשראה כיצד לתפקד כאדם חושב בחברה חולה עם הרבה מנות של ציניות והומור נונסנס.
זאפה נולד בבולטימור ב-1940 למשפחה ממוצא איטלקי. אביו כימאי ומהנדס, עבד בתעשייה הצבאית ובעקבות זאת, היה נוהג לנדוד עם משפחתו ממקום למקום. זאפה הצעיר התעניין גם הוא בכימיה כשהחל ליצור תרכובות שהסתיימו בפיצוץ, כחלק מאישיותו המבדחת ונטיותיו ליצור מתיחות מזעזעות. על אף התעניינותו בתחום, הוא סבל מבעיות בריאותיות בשל מגורים קרוב למפעל לייצור גז חרדל, מה שהוביל את המשפחה לעבור להתגורר בקליפורניה. בתיכון, החל להתעניין ביצירת מוזיקה עם השפעות של בלוז ורית’ם אנד בלוז כשהוא מנגן בתופים במספר להקות מקומיות.
חוסר סיפוקו מגיטריסטים שלטענתו אף פעם לא ניגנו את מה שרצה לשמוע, הובילו אותו להרים גיטרה ולנגן בעצמו. במהלך תקופה זו, הוא נחשף לראשונה גם למלחיני אוונגרד חלוציים, כאשר בעקבות ביקורת שקרא, השיג את התקליט של המלחין המודרני אדגר וארז. מוזיקה שהותירה בו השראה עצומה ואהבה גדולה לסגנון עד יום מותו. ליום הולדתו אף קיבל שיחת חוץ לניו יורק אל המלחין הנערץ שלא היה באותו יום בביתו, אך קיבל מכתב מוארז בו הוא מודה לזאפה הצעיר על התעניינותו ומזמין אותו לביתו בניו יורק. הפגישה מעולם לא התרחשה, אך זאפה שמר את המכתב עד יום מותו.
תוך כדי ההתעניינות בוארז, החל להיחשף למוזיקה של מלחינים נוספים כמו איגור סטרווינסקי ואנטון וברן. מה שגרם לו להתחיל ללמד את עצמו תיאוריה מוזיקלית, כשהוא מתפקד גם כמנצח של תזמורת התיכון. עם הזמן, המשיך זאפה לעבר מוזיקת ג’אז ומוזיקה מתרבויות שונות מהמזרח. עם כל ההשפעות המגוונות והשונות, החל לגבש את סגנונו הניסיוני והייחודי שיהפוך לאחד מסמלי ההיכר שלו. כשהוא מתחיל את צעדיו בעולם המוזיקה, הוא מצטרף ללהקת קאברים ללהיטי דו וופ ורית’ם אנד בלוז. עם צירופו, הוא משתלט על הלהקה ומגדיר את כיוונה המוזיקלי תוך כדי שהוא משנה את שמה ל-Mothers. ולבסוף ל-Mothers of Invention.
עם הופעות שהחלו לכלול חומר מקורי, “האמהות” החלו לצבור התעניינות בסצנת המחתרת של לוס אנג’לס. השילוב בין תרבות גבוהה ותרבות פופולרית עם הומור נמוך, הפכה את הלהקה בהנהגת זאפה לשם דבר כשתפסה את אוזנו של המפיק הנודע טום וילסון שעבד עם אמנים רבים ומצליחים ברוק ובג’אז. עם שילוב בין מוזיקת רוק ובלוז, בלדות דו וופ, אלתורי ג’אז חופשי וגישת הלחנה מודרנית אוונגרדית, הלהקה ניגשה להקליט את אלבומה הראשון שיצא ב-1966 תחת השם Freak Out! האלבום הכפול השני בהיסטוריה. אלבום אנרכיסטי שמלבד זאפה, הדגים את יכולתם של חברי הלהקה שהתאפיינו בין ווירטואזיות מרשימה לנגינה חובבנית עם השמעת קולות משונים והכל בניצוחו של זאפה שקנה לו שם כמלחין אקסצנטרי שלא נשמע עוד כמוהו.
בהמשך הקריירה, הוא לא חסך ביקורת מטיפוסים מהם סלד. הוא ביקר את דור הבייבי בומרז ב-Absolutely Free ולא חסך את חציו הארסיים מילדי הפרחים ב-We’re Only in it for the Money. תוך כדי פעילות עם הלהקה שכבר החלו בה מתחים, הוא יוצר אלבום ג’אז רוק מוצלח בשם Hot Rats שהופך להיות אלבומו האהוב והמצליח עד היום, עם קטעים מפורסמים כמו Peaches en Regila ו-Willie the Pimp שהציג את חברו לתיכון קפטן ביפהארט, מוזיקאי אוונגרד גם הוא. עם פירוק הלהקה המשונה והאקסצנטרית, המשיך זאפה בגלגולים שונים תחת השם “האמהות” עד 1975 בסגנון שהפך יותר מובנה וברור. כשהביקורת וההומור הציני מובילים את קו הלהקה יחד עם מוזיקאים מקצועיים שמנגנים מלודיות והרמוניות מסובכות ומורכבות שקנו לזאפה שם בעולם הפיוז’ן והרוק המתקדם עם אלבומים מצליחים כמו Apostrophe ואופרת הרוק Joe’s Garage.
זאפה נקט באתיקת עבודה רצינית, והקפיד על אווירה סטרילית ללא שימוש בסמים בקרב חברי הלהקה. הוא עצמו מעולם לא היה משתמש כבד בסמים ויצא נגד השפעתם בעולם הרוק, על אף שתמך בלגליזציה של סמים קלים. זאפה הפיק במהלך הקריירה שלו אמנים רבים אותם גילה כמו חברו מהתיכון קפטן ביפהארט, להקת “אליס קופר” ושיתוף פעולה עם טינה טרנר, ג’ק ברוס, סטיב וואי והמלחין והמנצח פייר בולז כשהוא גם קונה שם כמלחין מוזיקה קלאסית מודרנית קשה לעיכול.
במהלך שנות השמונים, היה לדובר מרכזי נגד רפורמת הצנזורה של טיפר גור, אשתו של סגן הנשיא אל גור, כשהוא יוצא להגנת המוזיקאים השרים שירים שנראו בעיני שמרנים כ”מסיתים, מיניים ושטניים”. זאפה עצמו היה על כוונת השמרנים שסלדו מהופעותיו הקומיות ושיריו הסאטיריים והוא המשיך להילחם בהם מעל כל במה כשהוא נודע כפעיל פוליטי חריף המופיע בעימותים טלוויזיוניים המבקר את התרבות הפופולרית המנוונת של אמריקה. זאפה גם יצא נגד תעשיית המוזיקה שלטענתו, הפכה למרסנת ולקובעת טעם כשהיא גוזלת את לחמם של מוזיקאים שלא פועלים בזרם המרכזי.
בעקבות שנים של עישון כבד והעובדה כי לא טיפל בעצמו, אובחן זאפה כחולה בסרטן ערמונית. בידיעה כי סופו קרב, הוא המשיך לעבוד עד סוף חייו, כשהוא נוגע בשלל סגנונות, מקליט אלבומים רבים ומנצח גם על יצירותיו הקלאסיות האחרונות ונותן הופעה מרגשת לקראת סוף חייו. מותו בגיל 52 קטע את אחת הקריירות העשירות של אחד המוזיקאים הגדולים, מהיחידים שהתואר “גאון” ראוי להם. עם קריירה אקלקטית, גישה לא קונפורמיסטית ששוחטת פרות קדושות ונגינה שהשפיע על רבים, זאפה תבע את חותמו בעולם המוזיקה הפופולרית. כשהוא משפיע על רוקרים, ג’אזיסטים ומלחינים עם כמה מהיצירות המעניינות והאהובות ביותר ע”י מאזינים בעלי חשיבה ביקורתית וסקרנות רבה למוזיקה שלא מצייתת לחוקים.
