“אני פה רק לכמה רגעים” אמרה ענבל פרלמוטר כמה שנים לפני שנהרגה בתאונת דרכים קטלנית, שקטעה את אחת הקריירות המבטיחות של מי שהייתה מהפנים המוכרות של הרוק הישראלי בשנות התשעים. כמה שנים לפני כן, היא הקימה ב-1992 את “המכשפות”, הלהקה שאיתה עשתה היסטוריה ונכנסה לדברי הימים של הרוק והתרבות הישראלית. הילדה מרחובות, שהתאהבה במוזיקה דרך אביה הנגן המחונן, הושפעה ממוזיקת הרוק בעיקר מבריטניה עם להקות פוסט פאנק ואלטרנטיב, אך גם מסופרים גדולים וממלחינים קלאסיים.
היא יצרה קשר עם יפעת נץ. שבאותם הימים נודעה בזכות אחיה, הגיטריסט ארז נץ. יפעת פגשה את ענבל והוקסמה מאישיותה הממגנטת והחליטה להצטרף אליה על מנת להקים להקה. בהמשך צורפה המתופפת גל אשכנזי. המתכונת הזו של ההרכב לא שרדה לאורך זמן רב ואשכנזי עזבה אחרי זמן קצר. באותה תקופה, נץ הייתה ברמנית בבר בתל אביב. אלו היו שנות התשעים בהן להקות האלטרנטיב הישראליות החלו לפרוץ החוצה. נץ ראתה באותו ערב מתופפת וירטואוזית שניגנה בשלושה הרכבים בשם יעל כהן. היא ניסתה לשכנע אותה להצטרף להרכב החדש, אבל כהן מאסה בהרכבי בנות ואמרה לה כי אין לה רצון לנגן בהרכבים נשיים בלבד.
עם עוד ניסיונות שכנוע באותו הערב, כהן לבסוף התרצתה ולקחה את המספר של פרלמוטר. עוד משיחת הטלפון כהן התמגנטה מהאישיות של ענבל, וביקור בחזרה משותפת לא השאיר מקום לספקות. כך גובש ההרכב הסופי של “המכשפות”. הלהקה ניגנה מוזיקה אגרסיבית בעוד ענבל כתבה על עולמה המסויט עמוס שדים, מכשפות ומפלצות המציירות את עולמה הנפשי המורכב. המוזיקה הושפעה מהסגנון האלטרנטיבי העולמי, ואם כי בישראל היו “המכשפות” יוצאות דופן בשל נגינתן הווירטואוזית של הבנות. פרלמוטר ניגנה סולואים שלא נשמעו ב”רוקסן” או ב”פינגווין”, שילוב של אינטליגנציה ורגש שפרשה בשיריה.
עם חזרות רבות על החומר ונגינה במועדונים בתל אביב כדי לחדור לסצנה, ענבל גם היתה אחראית על מאמצי היח”צ, כששלחה קלטת של הלהקה לששר והעורך הנודע, יואב קוטנר. בנוסף היא גם הזמינה את קורין אלאל, אותה הערימה, אל אחת מהופעותיה. השניים התאהבו בלהקה, הוקסמו מאישיותה של ענבל, וכך הפכו “המכשפות” לשם מוכר בסצנה. הפריצה הגדולה התרחשה בפסטיבל עין גב בכנרת. כשגבן אל ים הכנרת, הן ביצעו את קלאסיקת הזמר העברי, “קסם על ים כנרת” בגרסת פאנק רוק שהפכה את השיר בעל האתוס הארצישראלי למעין המנון לסבי בועט.
כשהן על המסלול להצלחה מובטחת, אלאל שהפכה גם לבת זוגה של פרלמוטר, לקחה את “המכשפות” תחת חסותה והפיקה את אלבומן הראשון, “עד העונג הבא”. האלבום חשף את חוזקת הלהקה עם טקסטים ציוריים של פרלמוטר ומוזיקה שנעה בין אגרסיביות ודיסטורשן לעבר אווירה חולמנית ומטרידה. כמה מהשירים הפכו להיות מלהיטיה הגדולים של הלהקה וסמלים של הרוק הישראלי בשנות התשעים. שיר הנושא, “המכשפות”, “פחד אמיתי” ו”ביער”, כולם הציגו רוק אחר בישראל. רחוק מהצליל הגס והאקורדים הפשוטים שהציגו להקות באותה תקופה.
האלבום זכה להצלחה מסחרית עצומה, מכר אלפי עותקים והגיע למעמד אלבום זהב. לאחריו, הפכו חברות הלהקה למפורסמות ואהובות ולסמל לרוק נשי בועט, פמיניסטי ולא מתפשר. סמל שהבנות ניסו להתנער ממנו. כשהן חורשות את הארץ בהופעות, החל מצבה האישי של ענבל להתדרדר. היא התקשתה להכיל את הזוהר המסנוור והחלה להפוך לפחות תקשורתית, דבר שהדאיג את סביבתה.
במהלך ההקלטות של אלבומן השני “זמנים מוזרים”, ענבל התמכרה עוד יותר להרואין בו התנסתה לראשונה בגיל 20 . מצבה הוביל לאלבום עם שירים קשים בתוכנם כמו “להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך”. האלבום לא זכה להצלחה גדולה כמו קודמו ובלהקה החלו להיווצר סדקים.
אחרי 1996, כשרשמו לעצמן הישגים כמו חימום הופעתה של ביורק והקלטת גרסת כיסוי לשיר Shivers בו ענבל שרה יחד עם ניק קייב שיר שביצע לראשונה עם להקתו The Boys Next Door. הגרסה הופיעה באלבום “המכשפות מתכסות” שכלל מספר גרסאות כיסוי לשירים מהארץ ומחו”ל, שהיה האלבום האחרון של הלהקה. לאחריו, הודיעו חברות הלהקה כי הן יוצאות להפסקה, ממנה לא חזרו מעולם. המשך ההתמכרות של ענבל תוך כדי ניסיונות להוציא אלבום סולו, הובילו אותה לניסיון גמילה בתמיכת חבריה הקרובים. עם שיפור קל במצבה, היא תכננה לחזור לפעול במסגרת “המכשפות”, אך בערב ראש השנה 1997, ערב ההופעה הראשונה מאז הפסקת פעילות הלהקה, התנגשה פרלמוטר בגדר ביטחון בכביש 4 ולהקת “המכשפות” הגיעה לקיצה.
מותה היכה בהלם וכאב את עולם התרבות והרוק הישראלי. הסקיצות שהקליטה לאלבום הסולו יצאו מאוחר יותר והפכו למורשתה של ענבל פרלמוטר יחד עם “המכשפות” שבפרק זמן קצר הביאו בשורה אחרת לרוק הישראלי שעדיין מהדהדת.
