רד הוט צ’ילי פפרס היא אחת הלהקות המצליחות בכל הזמנים, עם מכירות של למעלה מ-100 מיליון אלבומים ברחבי העולם, הפועלת כבר למעלה מ-40 שנה. היא הוקמה בלוס אנג’לס, קליפורניה ב-1982 על ידי אנת’וני קידיס, מייקל באלזארי (פלי), הלל סלובק וג’ק איירונס. החל מראשית ימיה של הלהקה, היא התמקדה בסגנון הפ’אנק, בשילוב השפעות של רוק כבד, מטאל, ראפ ו-פאנק רוק.
ארבעת חברי הלהקה למדו יחד בבית הספר התיכון פיירפקס בלוס אנג’לס, שם עשו את צעדיהם הראשונים בעולם הבידור וההופעות. הם כבר התחילו להקליט כהרכב דמואים לשירים, אך איירונס וסלובק היו מחוייבים בחוזה הקלטות ללהקה אחרת שניגנו בה – What Is This ובשל כך נעדרו מההקלטות לאלבום הראשון. הם הוחלפו על ידי קליף מרטינז וג’ק שרמן מלהקת The Weirdos.
לאחר הרבה הופעות קטנות במועדונים בעיר, הם הוציאו את אלבומם הראשון בקיץ 1984. The Red Hot Chili Peppers היה אלבום עם סאונד מלוכלך ולא אחיד, אך חשף את הפוטנציאל הטמון בלהקה. הם הצליחו להשיג קהל מעריצים אדוק במחתרת של הוליווד, אך הסאונד היה זקוק לליטוש והכוונה.
האלבום הבא, Freaky Styley, הופק על ידי אגדת הפ’אנק, ג’ורג’ קלינטון, מייסד להקת פרלמנט-פאנקדליק, בעוד שקידיס משמש כסולן, פלי בבס ואיירונס וסלובק חזרו לנגן בתופים ובגיטרה בהתאמה. האלבום הציג התקדמות משמעותית בסאונד של הלהקה וכלל את Jungle Man שפתח את האלבום, If You Want Me to Stay, קאבר לשירם של Sly and the Family Stone, ושירים נוספים ששילבו כלי נשיפה והקשה מיוחדים והרבה קולות רקע, בניהם גם של קלינטון עצמו, שתרמו לנפח והמגוון היצירתי של הלהקה.
ב-1987 יצא האלבום השלישי The Uplift Mofo Party Plan שהופק על ידי ריק רובין, עוד מפיק גדול וחשוב בתעשיית המוזיקה. אלבום זה היה האחרון של ההרכב המקורי והוציא מתוכו סינגל אחד בלבד, Fight Like a Brave. מאז ובהמשך הדרך, חברי הלהקה פיתחו מסורת בה הם הופיעו בעירום מלא, כשרק גרביים מצניעות את איבר מינם. זאת היתה רק עוד אחת מההתפרעויות הרבות שאפיינו את חברי הלהקה לאורך ההיסטוריה שלה.
סלובק וקידיס התמודדו עם התמכרות להרואין שהובילה לבסוף למותו המיותר של הלל סלובק ב-1988 ממנת יתר בגיל 26 בלבד. הלל היה בנם של הורים ישראלים שהיגרו לארצות הברית כשהיה קטן, ונחשב לעילוי גיטרה עם ציפיות גבוהות לעתיד הקריירה המוזיקלית שלו, שנגדעה בטרם עת. עם היוודע מותו של חברו הטוב, קידיס היה במצב כה שפל, שאפילו להלוויה הוא לא הצליח להגיע. איירונס חברו הטוב של הלל לא היה מסוגל להמשיך יותר בלהקה בלעדיו ועזב. חברי הלהקה הנותרים היו צריכים לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש. הם ערכו אודישנים פתוחים לתפקידי הגיטרה והתופים וקיבלו ללהקה את המתופף צ’אד סמית’, והגיטריסט ג’ון פרושיאנטה שהיה מעריץ גדול של הלהקה.
הצטרפותם של פרושיאנטה וסמית’ החדירה ללהקה זריקת מרץ, וההרכב החדש, יצא בקיץ 1989 Mother’s Milk שהיה האלבום המצליח ביותר שלהם עד אז. הוא כלל את השיר Knock Me Down, מחווה מרגשת לסלובק שמדבר על בעיות הסמים שלהם, וגרסת כיסוי פאנקית ל-Higher Ground של סטיבי וונדר.
ב-24 בספטמבר 1991 הגיעה הפריצה הגדולה של הלהקה למיינסטרים העולמי. לאחר שהסתגרו במשך חודשיים באחוזה, בהתאם להצעתו של ריק רובין, יצא האלבום Blood Sugar Sex Magic (בדיוק באותו היום שיצא Nevermind של נירוונה) שהפך אותם לסופר-סטארים והזניק את הלהקה לשמים. עם שירים כמו Give it Away, Suck My Kiss, Breaking the Girl וכמובן המנון ההלל לעיר לוס אנג’לס Under The Bridge שכתב קידיס כשהיה בשפל חייו, בשל התמכרות מתמשכת.
ההצלחה הגדולה וריבוי ההופעות בכל העולם הקשו על חברי הלהקה ועל פרושיאנטה בפרט שאף הוא התמכר קשות לסמים, והחליט לפרוש מהלהקה למספר שנים.
ב-1995 יצא האלבום One Hot Minute עם גיטריסט להקת Jane’s Addiction, דייב נבארו במקומו של פרושיאנטה. האלבום הצליח מסחרית יחסית, אך קיבל ביקורות מעורבות וחסרונו של פרושיאנטה הורגש. הוא חזר ללהקה לאחר גמילה ב-1998.
שנה לאחר מכן, על סף המילניום, ההרכב המאוחד הוציא את האלבום המצליח ביותר של הלהקה עד היום Californication, שבו חלקו חבריה קרדיטים שווים על כל השירים. עם להיטים כמו: Scar Tissue, Around the World, Otherside וכמובן שיר הנושא, רד הוט צ’ילי פפרס גיבשו אלבום עם סאונד בוגר, מחושב ועל-זמני.
במהלך שנות האלפיים רד הוט צ’ילי פפרז הוציאו שישה אלבומי אולפן נוספים בניהם By the Way שיצא ב-2002 שהיה לעוד אלבום מצליח של הלהקה ו-Stadium Arcadium שיצא בשנת 2006 והיה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע לראש המצעדים הן בארה”ב והן בבריטניה, אחריו שוב עזב פרושיאנטה במטרה להשקיע בקריירת הסולו שלו, עד חזרתו ב-2019.
רד הוט צ’ילי פפרז, שפעילה עד היום, למעלה מ-40 שנים ברציפות, נחשבת לאחת הלהקות הגדולות והמצליחות בתולדות הרוק וזכתה להכרה רשמית עם כניסתה להיכל התהילה של הרוקנרול ב-2012.
