“אתה לא שורק בכנסיה, ולא מנגנן רוק בפסטיבל פולק”, אמר הזמר והשחקן היהודי-אמריקאי תאודור ביקל לאחד העיתונאים בפסטיבל ניופורט בשנת 1965 – רגע אחרי שבוב דילן חיבר את הגיטרה לחשמל בתנועה שבישרה את כניסת הפולק-רוק לעולם המוזיקה הפופולרית.

הפולק-רוק הינו תת ז’אנר של מוזיקת הרוק שהגיח באמצע שנות ה- 60 ושילב אלמנטים של מוזיקת פולק מסורתית עם צליל מחושמל של מוזיקת רוק. עד אותה העת מוזיקת הרוק באה לידי ביטוי בשלושה ז’אנרים חלוציים: רוק אינסטרומנטלי, סרף רוק וגראז’ רוק שהיו הז’אנרים הבולטים של התקופה. במהלך שנות ה-60 החלו להיווצר תתי ז’אנרים נוספים אשר חלקם היו יצורי כלאיים של רוק עם סגנונות אחרים דוגמת: בלוז רוק, קאנטרי רוק, ג’אז רוק ועוד.

הפולק רוק זכה לפופולריות בתקופה של מהפך תרבותי וחברתי, במיוחד בארצות הברית ובבריטניה, כאשר אמנים ביקשו למזג את האותנטיות והסיפור של מוזיקת העם עם האנרגיה והצליל של הרוק. אחד המאפיינים המגדירים את הפולק-רוק הוא שימוש בכלים אקוסטיים כמו גיטרות, בנג’ו ומנדולינות לצד גיטרות חשמליות, בס ותופים. השילוב הזה יוצר מרקם ייחודי שמבקש לגשר על הפער בין האינטימיות של הפולק לבין הפתיחות של הרוק. מבחינה לירית, פולק-רוק שואב השראה לעתים קרובות מנושאים הנוגעים בצדק חברתי, התבוננות פנימית ועממיות.

הפולק (מוזיקה עממית), כולל בתוכו מגוון רחב של מוזיקה מסורתית שעברה בדורות בתוך קהילות תרבותיות שונות; היא משקפת את המנהגים, האמונות והחוויות של המקומיים, ולעתים קרובות משמש כאמצעי פולקלור לסיפור סיפורים עממיים ומתן פרשנות חברתית. ז’אנר הפולק מאופיין בפשטות, באותנטיות ובחיבור לחיי היומיום, תוך שימוש בכלים אקוסטיים ולעתים קרובות עם ליריקה סיפורית. ז’אנר זה עלה לתודעה במאה ה-20 סביב ה-Folk Revival, תנועה תרבותית שקמה בשנות ה-40 בארצות הברית, כתגובה פוליטית-חברתית לעליית המוזיקה הפופולרית המסחרית, והשאיפה לשמור על מורשת תרבותית אותנטית.

בוב דילן נחשב לאחד מחלוצי הפולק-רוק ואלבומו פורץ הדרך “Bringing It All Back Home” שיצא ב-1965, הציג את המעבר של דילן מפולק אקוסטי לחשמלי, מהלך שתחילה עורר מחלוקת בקרב קהלי פולק טהרני, אך גם היווה השראה לדור חדש של מוזיקאים.

להקה חשובה נוספת בסצנה, The Byrds האמריקנית, השפיעה עמוקות על עולם הפולק-רוק. הסינגל פורץ הדרך שלהם , Mr. Tambourine Man מ-1965, כלל סאונד של גיטרת 12 מיתרים, מה שבהמשך הפך למרכיב מכונן בסאונד הייחודי של הלהקה. השיר, שנכתב על ידי דילן, הראה לעולם את יכולתה של הלהקה להסתכל על חומר עממי דרך עדשת הרוק, והפך ללהיט ענק שהגיע לראש המצעדים. גם Simon & Garfunkel, שהורכב מהצמד האמריקני האייקוני פול סיימון וארט גרפונקל, מילא תפקיד משמעותי בתנועת הפולק-רוק של שנות ה-60: המוזיקה שלהם שילבה מנגינות עממיות עם כלי רוק, ויצרה צליל שהדהד עם קהלים ברחבי העולם.
הרכב חשוב נוסף בסצנה, The Mamas & The Papas, התאפיין בעיקר בהרמוניות קוליות יוצאות דופן והביא איתו גם זווית נשית לז’אנר בדמותן של קאס אליוט ומישל פיליפס.

סצנת הפולק-רוק הבריטית פרחה גם היא בתקופה זו, עם אומנים כמו: דונובן, קט סטיבנס , ואן מוריסון וניק דרייק ולהקות כמוFairport Convention שמיזגו שירי פולק אנגלים מסורתיים עם עיבודי רוק מודרניים. האלבום “Liege & Lief”, למשל, נחשב ליצירה מכוננת בז’אנר, כאשר הוא כולל גרסאות מחושמלות של בלדות מסורתיות.

את הז’אנר הובילו גם מספר יוצרות חשובות בהן ג’וני מיטשל, אחת הכותבות המלחינות המובהקות והמובילות בהיסטוריית הרוק, שהשפעתה נמשכת גם היום, וקרול קינג שהחלה את דרכה בכתיבה לאומנים אחרים ולבסוף התבססה כאחת היוצרות החשובות והמובילות בז’אנר.

עשורים אחרי הקמתו, הפולק-רוק ממשיך להתפתח ולהשפיע על תנועות מוזיקליות מגוונות, מופעי פולק-רוק עכשוויים משלבים לעתים קרובות אלמנטים של אינדי רוק ומוזיקת עולם, המשקפים את הרלוונטיות של הז’אנר. פולק-רוק נשאר ז’אנר חיוני ומתמשך שמדבר על הנושאים הנצחיים של החוויה האנושית תוך אימוץ החדשנות בתחום המוזיקה. המיזוג של מסורת עממית עם האנרגיה המחשמלת של הרוק ממשיך לרתק קהלים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאבן יסוד במוזיקה פופולרית מודרנית.