בדשא אצל אביגדור הוא אלבום האולפן השביעי של אריק איינשטיין והראשון בשיתוף פעולה מלא עם המוזיקאי מיקי גבריאלוב, בסיסט להקת “הצ’רצ’ילים”, שהייתה להקת הליווי של איינשטיין בתקופה זו.
השניים הכירו כשגבריאלוב היה רק בן 19, אחרי שפרש מהלימודים בבית הספר התיכון כדי לנגן בצ’רצ’ילים. הם הגיעו מרקעים די שונים אחד מהשני. אריק הצבר שגדל במשפחת אומנים ותיקה, ומיקי בן לעולים מטורקיה, שלא היה בלהקה צבאית. זה היה חיבור של שני קצוות בחברה הישראלית, שיצר רוק ישראלי חדש. רוק מחוספס, ביחד עם הגיטרות של חיים רומנו, עם מילים נוגות של אריק והמשורר יענקל’ה רוטבליט, שכתב את רוב שירי האלבום.
בדשא אצל אביגדור מלא בלהיטים כשהבולט מבינם הוא השיר “אני ואתה”, אולי השיר המפורסם ביותר של איינשטיין, שהקנה לו שיא חדש ככותב שירים. השיר הפך להמנון אינטימי ואופטימי לשלום ואחדות. רצון לעשות טוב לעולם בדרך בינאישית ולא במלחמות או הפגנות רועשות, רק אני ואתה, ומי שיצטרף. שירים בולטים נוספים באלבום הם “אני רואה אותה בדרך לגימנסיה”, “צא מזה” ו- “לשרוק בחושך” שנכתבו על ידי יענקל’ה רוטבליט. השיר הפותח את האלבום הוא “שיר מספר שמונה” שאף הוא נכתב על ידי רוטבליט בהשפעת ביטויים מספר “שיר השירים”, והבחירה בו כיר הפותח מעניינת שכן אין הוא מרמז על הבאות. לשיר נכנסו אלמנטים מזרחיים כשאריק איינשטיין מחקה בשיר את המבטא התימני ומסלסל להנאתו, בחן ולא בלעג.
שם האלבום, מתייחס לצריף ששכן בקרבת חוף מציצים בתל אביב, שהיה בבעלותו של אביגדור צברי. חבורת “לול” בה היה חבר אריק בתחילת שנות השבעים, הייתה חבורת אמנים שתרמה רבות לתרבות הישראלית בתקופה הזו. הם היו נוהגים להיפגש בצריף של אביגדור, לנגן ביחד ולעשות שטויות. עטיפת האלבום היא תמונה אינטימית ואפילו רומנטית, שבה אריק, על רקע הצריף של אביגדור, בוהה בגבריאלוב מנגן על הגיטרה. תמונה שמסמלת את הקרבה וההבנה העמוקה שהייתה לאריק עם כל אחד מהאומנים שעבד איתם. התמונה צולמה על ידי אלונה איינשטיין, אשתו הראשונה של אריק.
בדשא אצל אביגדור הוא עוד אחד מהאלבומים המצליחים והאהובים שהקליט איינשטיין , ומספר שירים בו הפכו להיות נכסי צאן ברזל ברפרטואר של המוזיקה הישראלית.
