Horses הוא אלבום הבכורה של הזמרת פאטי סמית’ שיצא לאור בנובמבר 1975. האלבום החלוצי הזה, הוא אחד ממנסחי סאונד הפאנק רוק שעשה את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה באותה תקופה. סמית’ משוררת המושפעת מן הסימבוליסטים הצרפתיים בני המאה ה-19 ובעיקר מארתור רמבו, בוב דילן וסופרי דור הביט, הוציאה סט שירים מינימליסטיים וגולמיים שהתבססו על אקורדים פשוטים וחדים ובנוסף, צללה אל מחוזות אלתוריים בהשפעת ג’אז אוונגרדי.
האלבום שהופק ע”י ג’ון קייל, לשעבר חבר הוולווט אנדרגראונד והוקלט באולפני Electric Lady האגדיים בניו יורק, יצא לאחר שפאטי סמית’ כבר הייתה לשם דבר בסצנת הפאנק בעיר ניו יורק שהתהוותה במועדון ה-CBGB, ביתן של כמה מהלהקות שהגדירו את סאונד הפאנק והניו ווייב בשנים הבאות בניהם: הראמונס, טוקינג הדס, בלונדי וטלוויז’ן. האחרונה הייתה להשפעה מרכזית על סמית’ שכמו טום ורלן, סולן הלהקה, הייתה שרויה תחת השפעות שירה וג’אז.
השירים שכללו טקסטים המושפעים מחוויותיה האישיות של סמית’, לעתים מושרים ולעתים מוגשים כספוקן וורד, היו מרדניים ועירבו ביקורת על הדת וקינה על אייקוני רוק שהיו השראה לסמית’ ששאפה להחזיר את הרוק לשורשיו ולפשטות שאפיינה אותו בימיו הראשונים. סמית’ שילבה באלבום גם סגנונות נוספים מחוץ לעולם הרוק בשירים כמו Redondo Beach, שיר רגאיי, סגנון שגם הוא היווה השפעה על הפאנק רוק.
Birdland מושפע מן הג’אז והוא מעין הומאז’ למועדון הג’אז האייקוני בעל אותו השם. אחד מן השירים הידועים באלבום הוא השיר הפותח. חידושה של סמית’ לשיר הקלאסי של ואן מוריסון עם להקת Them, Gloria שכלל בפתיחתו יצירה מקורית של סמית’ בשם In Excelsis Deo. האלבום זכה להצלחה מיד עם צאתו. תרמה לכך העטיפה האייקונית שצולמה ע”י בן זוגה ושותפה לדירה דאז, הצלם החשוב רוברט מייפלתורפ שהראה את סמית’ בחזות אנדרוגינית שהציבה אותה כאחת מנשות הרוק החשובות ביותר המערערת את התפקיד המגדרי בסגנון הנשלט בדרך כלל על ידי גברים.
דורות של מוזיקאי רוק גדלו והושפעו מן האלבום וסמית’ הייתה לגורו של מוזיקאיות רבות ששאפו להביא את קולן וליצור מוזיקת רוק בועטת שלא פחותה באיכותה מזאת של הגברים.
