Parklife הוא אלבומה השלישי של להקת בלר שיצא לאור באפריל 1994. האלבום מסמן את שיא הצלחתה המסחרית של הלהקה, לאחר מכירות נמוכות של אלבומה הקודם Modern Life is Rubbish והיה אחד מנותני הטון של הלך הרוח התרבותי שהחל בבריטניה עם הפיכת הבריטפופ לחלק מן הזרם המרכזי.
האלבום שהוקלט בזמן קצר, כולל כמה מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה. כשדיימון אלברן סולן הלהקה מושפע מספרו של מרטין איימיס London Fields ומאלבומיה הגדולים של הקינקס, הוא כותב טקסטים סאטיריים העוסקים בתרבות האנגלית ובטיפוסיה. עם שירים קליטים וגישה אינטלקטואלית חצופה לונדונית, בלר הפכו להצלחה גדולה במדינתם עם להיטים העוסקים בנושאים הקרובים לתרבות קהל המאזינים.
כמעין רטרוספקטיבה לרוק האנגלי, בלר יוצרת שירים אקלקטיים בסגנונות רבים. שיר הנושא שכולל את טקסט הספוקן וורד העוקצני-סאטירי מפי השחקן פיל דניאלס ו-End of the Century הפכו ללהיטים המבקרים ומחבקים את התרבות האנגלית. בנוסף ללהיטים, האלבום משלב מספר ז’אנרים כמו Girls & Boys, שיר דיסקו רוק מדבק, שיר פאנק כמו Bank Holiday, וואלס עם The Debt Collector, פסיכדליה עם Far Out, בארוק פופ עם To the End, ניו ווייב עם Trouble in the Message Center, ועוד.
הצלחת האלבום המיידית עם יציאתו וכן הצלחתה של הלהקה שעתידה להיות יריבתם, אואזיס, פתחה תקופה חדשה שנודעה בשם Cool Britania, תקופה בה החלה התעניינות ברחבי העולם בתרבות האנגלית בשנות התשעים, המצדיעה לתרבות “Swinging London” של שנות השישים. האלבום היה ונשאר אלבומה המצליח ביותר של הלהקה ועל אף שהיא שינתה כיוון מוזיקלי עם השנים, הוא נותר כמונומנט בתולדות המוזיקה הפופולרית, הרוק והפופ כשהוא הפך לקפסולת זמן לתקופה ייחודית בממלכה הבריטית.
