עד העונג הבא הוא אלבום הבכורה של להקת “המכשפות” שיצא ביולי 1994. עם צאתו הוא הפך להצלחה עצומה בישראל, כשהלהקה הפכה להיות מעין סמל לרוק נשי, תופעה שאמנם התרחשה לאורך שנות קיומה של המדינה, אך לא בפורמט של להקה שמנגנת רוק אגרסיבי ורועש. האלבום הוא אחד מהמסמכים החשובים שהותירה אחריה הגיטריסטית, הסולנית והכותבת הראשית ענבל פרלמוטר בטרם נהרגה בתאונת דרכים שלוש שנים מאוחר יותר.
החומר באלבום הושפע מהרוק האלטרנטיבי והגראנג’ בארה”ב ואנגליה בשנות ה-90, כשלצד פזמונים קליטים, מעטרת את השירים אווירה אפלולית, מקצבים מהירים, דיסטורשן אגרסיבי וטקסטים מעמיקים בעלי שפה גבוהה, שנכנסים לעומק דמותה של ענבל שסבלה ממשברים נפשיים כפי שנשמע במילים הסוריאליסטיות והקשות שכתבה. הלהקה הוקמה ע”י פרלמוטר ויעל נץ שגדלו ברחובות, כשאליהן מצטרפת המתופפת יעל כהן שהחליפה את יעל אשכנזי.
האלבום מורכב משירים שנכתבו ע”י פרלמוטר במהלך תקופות שונות בחייה עד להקלטת האלבום, עם שני שירים נוספים שנכתבו ע”י נץ וכהן. על ההפקה המזויקלית של האלבום הופקדה קורין אלאל, שכבר הייתה סמל לרוק נשי עוצמתי וגם הייתה בת זוגתה של ענבל לתקופה. אלאל שהתרשמה מהלהקה, עזרה להן למקד את החומר שיצרו עד לקבלת התוצר הסופי. המוזיקה עוברת בין מצבי רוח שונים מקשוח ואגרסיבי לחולמני ומתוח. המוזיקה הייתה ייחודית מאוד בנוף הרוק הישראלי בזכות נגינת הגיטרה של פרלמוטר, שלמדה לנגן מאביה שהיה מורה לגיטרה.
היא ניגנה באופן וירטואוזי עם סולואים מורכבים שלא נראו בשמי הרוק האלטרנטיבי הישראלי. בנוסף, קולות הליווי של נץ וכהן החזיקו את השירים לא פחות מההובלה של פרלמוטר, כך שהתוצר הסופי היה רוק חד ועוצמתי, שתיעד את אחת הכישרונות הייחודיים במוזיקה הישראלית. בין השירים הפופולריים השיר הפותח, “המכשפות”, שכולל את אותן תמונות ציוריות שפרלמוטר יוצרת במילותיה. “פחד אמיתי” האגרסיבי שעוסק בפחד מפני דעות העולם החיצון על פני דרך חיים. שיר הנושא של האלבום שהפך ללהיט מיד עם צאתו ושירים עם אווירה מורבידית עוד יותר ב”יער” ו”יום שחור”.
האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה, שיריו הושמעו רבות ברדיו ותוך זמן קצר מיציאתו הוא הגיע למעמד של אלבום זהב. ההופעות הגדולות ברחבי הארץ שהגיעו אחריו, השפיעו על מצבה הנפשי של פרלמוטר שהייתה חסרת ביטחון וכבר בעבודה על האלבום הייתה נעלמת בלי להודיע. אחרי אלבום נוסף “ימים מוזרים”, הלהקה יצאה לפסק זמן ממנו לא שבה בעקבות מותה של פרלמוטר. האלבום היה ונותר אחד החשובים והמכוננים בפסול הישראלי של שנות ה-90, ומשמש דוגמה ומופת לנשים שרצו וגם הצליחו להשתלב בז’אנר שנשלט בידי גברים.
