פרח שחור הוא אלבום הבכורה של להקת “כרמלה גרוס ואגנר” שנוסדה ע”י הבסיסט והסולן, ערן צור, לאחר שלהקתו הקודמת “טאטו”, שהייתה אחת הלהקות החשובות במוזיקה האלטרנטיבית בישראל, התפרקה. מלבד צור כלל ההרכב את אורי פרוסט בגיטרות, אבשלום כספי בקלידים ואורי בלק, חברו מימי “טאטו” בתופים.
האלבום זכה להצלחה בזמן אמת והיה עוד שלב בהתפתחות הרוק האלטרנטיבי בישראל. בניגוד ל”טאטו” שניגנה מוזיקה ניסיונית עם טקסטים מעוררי מחלוקת, “כרמלה גרוס ואגנר” המשיכו בקו עם אופי מעודן יותר. צור הוביל והתווה את הסאונד של הלהקה שכלל השפעות מהרכבי פוסט פאנק כמו “באוהאוס” ו”טוקסידומון” לצד השפעות של פופ רוק וטקסטים שעוברים בין נושאים רבים כמו מיניות בדרך שלא נכתב עוד כמוה בישראל, שיגעון וילדותו של צור בקריות בצפון, עובדה שמתבטאת בשמה של הלהקה שנקראת על שם שכניו של צור בילדותו.
האלבום כולל כמה מהשירים הגדולים ברוק הישראלי שהצליחו להעביר תכנים מעמיקים ומעוררי מחלוקת לצד לחנים קליטים כמו שיר הנושא במקצב הפוסט פאנק העוסק באותם שכנים של צור מהקריות. הבלדה הנוגה “פרפרי תעתוע” והלהיט האייקוני שהפך לשירה הידוע של הלהקה, “תמונה אימפרסיוניסטית”, שאת מילותיו כתבה עמליה זיו. שירים בולטים נוספים באלבום כוליים את “עוד תודבר המחלה” שעסק באוננות תוך כדי לחן קצבי, “רטוב וחם” שתיאר סצנה הומו ארוטית במשחק כדורגל, גרסת הכיסוי לשירו הידוע של מאיר אריאל “נשל הנחש” בגרסת רוק בועטת יותר שהפך להיט בעיקר בזכות הופעתו בסרטו של שבי גביזון, “שורו” (מופיע רק בגרסת התקליטור ולא נכלל בתקליט) ושיר הנושא “פרח שחור” המסיים את האלבום.
האלבום שהופק ע”י שניים מהחזית האלטרנטיבית, ברי סחרוף וקורין אלאל, הפך הצלחה עם יציאתו בשנות התשעים כשהמוזיקה האלטרנטיבית הפכה מקובלת ואהודה במדינה. קולו ושירתו של צור היו ייחודיים בנוף המוזיקה הישראלית והגיטרות האלגנטיות של פרוסט שהרחיקו בצלילן עד לאנגליה, היו לסימני ההרכב שלא האריך ימים. הלהקה הוציאה אלבום נוסף “עיוור בלב ים” (95) בהפקתו של ארקדי דוכין כששמו של צור הולך לפני הלהקה שלמעשה התפרקה תוך כדי הקלטת האלבום. למרות הזמן הקצר בה התקיימה הלהקה, “כרמלה גרוס ואגנר”, נותרה מרכזית וחשובה כשהיא משפיעה על להקות רוק מחתרתיות רבות שגם הן שאפו ליצור מלודיות קליטות עם שאפתנות מוזיקלית וטקסטים ייחודיים שלא תאמו את הזרם המרכזי.
