דף הבית » רוק אלטרנטיבי » עמוד 2
“מוזיקה אלטרנטיבית היא כבר לא אלטרנטיבית ברגע שהיא מגיעה למיינסטרים”, אמר סולן להקת Nirvana קורט קוביין – ובכך למעשה סיכם את משמעות הז’אנר.
המושג ‘רוק אלטרנטיבי’ הופיע בשנות השמונים, וחצב את הקיום שלו בתוך הנוף הרחב יותר של מוזיקת הרוק; הוא ייצג סטייה מצלילי הזרם המרכזי של אותה תקופה, תוך שילוב אלמנטים של פאנק, פוסט-פאנק, ניו ווייב והשפעות שונות אחרות כדי ליצור סגנון מוזיקלי מגוון ואקלקטי. כדי להבין את הרוק האלטרנטיבי במלואו, יש להתעמק בשורשיו, לחקור את התפתחותו לאורך זמן, להדגיש להקות מפתח ואמנים ולדון ביחסיו עם תתי ז’אנרים כמו אינדי רוק, גראנג’, בריטפופ ושוגייז.
ניתן לאתר את שורשי הרוק האלטרנטיבי בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, כאשר מספר להקות, ובראשן ה- Pixies, הלהקה המשפיעה ביותר בז’אנר, מילאו תפקידים מרכזיים בעיצוב הסאונד והאתוס שלו. להקת Dinosaur Jr, שהוקמו שנתיים לפניה, ב-1984 במסצ’וסטס, שילבה אלמנטים של פאנק רוק עם גיטרות רועשות ומעוותות מצד אחד, ומלודיות רגישות מהצד השני, והניח את הבסיס למה שייקרא רוק אלטרנטיבי. בינתיים, ה- Pixies שהגיעו מבוסטון, שילבו ריפי גיטרה אגרסיביים עם שינויים דינמיים בווליום ובקצב, והשפיעו על אינספור להקות שיבואו אחריהן. במהלך שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90, הרוק האלטרנטיבי חווה עלייה בפופולריות, כאשר להקות כמו Sonic Youth, R.E.M. ו-The Cure זכו להערכה רחבה. להקת The Cure הבריטית, שהוקמה עוד ב-1976, התפתחה משורשי הפוסט-פאנק לשילוב אלמנטים של רוק גותי וגל חדש, והשפיעה על דור של מוזיקאים אלטרנטיביים. גם Sonic Youth, שהוקמה בניו יורק בשנת 1981, אימצה אופי נסיוני, תוך שהיא פורצת את הגבולות של מה שיכול להיחשב מוזיקת רוק. להקת R.E.M שמקורה בג’ורג’יה שבארצות הברית, זכתה להצלחה במיינסטרים והפכו לאחד מהשמות הנרדפים לתנועת הרוק האלטרנטיבי.
בשנות ה-90 הרוק האלטרנטיבי המשיך להתגוון, כשתת-ז’אנרים כמו גראנג’, בריטפופ, אינדי ו-shoegaze זכו לבולטות בקרב המאזינים. גראנג’, שמקורו באזור סיאטל התפוצץ אל סצנת המיינסטרים עם להקות כמו Nirvana, Pearl Jam, Alice in Chains ו- Soundgarden.
נירוונה, בראשותו של קורט קוביין, הפכה לפוסטר של תנועת הגראנג’, תוך מיזוג אנרגיית פאנק עם טקסטים עמוקים ומנגינות קליטות. בינתיים, להקות כמו פרל ג’אם וסאונדגארדן הביאו את הפרשנויות הייחודיות שלהן לגראנג’ לקדמת הבמה, ותרמו לפופולריות הנרחבת של הז’אנר ואילו אליס אין צ’יינז הושפעו יותר מסגנון המטאל. להקה חשובה נוספת בז’אנר היא כמובן ה- Foo Fighters, שהוקמה על ידי דייב גרוהל, לשעבר המתופף של נירוונה, ב-1994, אשר עלתה לגדולה עם האנרגיה המדבקת והסאונד הרוק המלודי שלה, והפכה לאחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי המצליחות ביותר.
במקביל, בבריטניה הופיעה תנועת הבריט-פופ. להקות כמו Blur, Oasis, Suede ו-Pulp (המכונות ‘ארבעת הגדולות’) הפכו לשם נרדף לסגנון, המאופיין במנגינות קליטות וחיבוק נוסטלגי של הזהות התרבותית הבריטית. בעודו חולק כמה קווי דמיון עם הגראנג’ ברגישות הרוק המונעת על ידי הגיטרה שלו, בריטפופ הבליט את עצמו באמצעות הסאונד הבריטי המובהק וההמנוני שלו.
במקרים רבים, הרוק האלטרנטיבי מקושר לאינדי רוק, מאחר ששני הסגנונות הגיחו מסצנת המוזיקה המחתרתית, ומצאו את מקומם תחילה בלייבלים עצמאיים וקטנים לפני שעשו את דרכו בהדרגה לאור הזרקורים. לעיתים קרובות שני המונחים משמשים להגדרת אותם אומנים.
גם ז’אנר שוגייז (shoegaze) הופיע כתת-סגנון בולט המאופיין בנופי הסאונד שלו, השירה המעורפלת והרבדים הדחוסים של אפקטי גיטרה. להקות כמו Slowdive ו- My Bloody Valentine ייצגו צליל זה ויצרו נופים קוליים סוחפים שכבשו את המאזינים.
לאורך שנות האלפיים ואילך, הרוק האלטרנטיבי המשיך להתפתח ולהסתגל לטרנדים מוזיקליים משתנים. הז’אנר ראה את עלייתן של להקות כמו, The Strokes, Arcade Fire ו- Radiohead שדחפו את הגבולות של הרוק האלטרנטיבי. הסטרוקס, עם האנרגיה הגולמית והאסתטיקה המופשטת שלהם, החיו את מוזיקת הרוק לדור החדש, בעוד העיבודים התזמורתיים והמקהלות ההמנוניות של ארקייד פייר זיכו אותם לשבחים רבים. רדיוהד, הידועה בניסויים הקוליים שלהם ובאלבומים המתריסים בז’אנר, התעלו על מגבולות הרוק האלטרנטיבי והפכו לאחת הלהקות המשפיעות ביותר בדור זה.
גם בשנים האחרונות חלה התעוררות של הז’אנר, כאשר להקות כמו Tame Impala ו-Arctic Monkeys זוכות להצלחה במיינסטרים תוך המשך דחיפה של הז’אנר קדימה. התחייה הזו חווה הערכה מחודשת לשורשי הז’אנר, כאשר אמנים מבקשים לשמור על שלמות אמנותית בנוף מוזיקלי משתנה ללא הרף.
יש לכם חדשות במוזיקה? שתפו אותנו במייל הכתום
ותקבלו עדכונים על כתבות, הופעות והטבות מיוחדות