Blonde On Blonde הוא אלבום האולפן השביעי של בוב דילן (תוך ארבע שנים) שיצא לאור ביוני 1966. אחרי ההופעה השנויה במחלוקת שלו בפסטיבל ניופורט פולק שנה קודם, דילן שחרר טרילוגיית אלבומי רוק כאשר Blonde On Blonde הוא האחרון שבהם. האלבום נחשב לאחד הגדולים בתולדות המוזיקה הפופולרית וליצירת מופת בז‘אנר והוקלט עם להקת מוזיקאים בנאשוויל, טנסי וניו יורק. האלבום כולל שילוב של סגנונות פולק, רוק, בלוז וקאנטרי, תוך הצגת הניסויים המוזיקליים המתפתחים של דילן ויכולותיו הליריות הייחודיות. לאלבום המופת הזה ייחוד נוסף, שכן מדובר באלבום הכפול הראשון בהיסטוריה של הרוק.
שם האלבום מתייחס להופעתה של השחקנית קלאודיה קרדינלה, אותה ראה דילן על שער מגזין. מוזיקלית, מדובר ביצירה בעלת עושר אינסטרומנטלי – גיטרות חשמליות, קלידים, טרומבון ומפוחית, וגם הגשה ווקאלית ייחודית של דילן. טקסטואלית, האלבום בוחן נושאים כמו אהבה, תשוקה, זהות, רוחניות ומצב אנושי, כאשר מילות השיר הנסתרות והפואטיות של דילן מזמינות פרשנויות רבות.
בעוד שהאלבום חוקר בעיקר חוויות אישיות ומערכות יחסים, הוא מכיל גם פרשנות חברתית וביקורת תרבותית. שירים כמו “Rainy Day Women #12 & 35” פורשו כמכילים דווקא ביקורת פוליטית, כאשר הפזמון החוזר שלו “Everybody Must Get Stoned” נתפס כביקורת על עמדות החברה כלפי שימוש בסמים. בנוסף, החקירה של דילן בנושאים כגון זהות, רוחניות ואקזיסטנציאליזם משתקפת גם היא באלבום, כאשר שירים כמו “Leopard-Skin Pill-Box Hat ” ו-“Absolutely Sweet Marie” מציגים שנינות וסאטירה נושכת, צוחקים על החומרנות, על תרבות הצריכה ועל הנורמות החברתיות של אותה התקופה.
