מדריך מקוצר לסצנת הגראנג’ / בן רד

“סיאטל הייתה צלחת הפטרי הקטנה והמבודדת הזו של אמנות ומוזיקה שהורשתה לגדול, כי לאף אחד לא היה אכפת ממנה…” כך הגדיר כריס קורנל את סצנת הגראנג’ שהתהוותה במדינת וושינגטון בכלל ובעיר סיאטל בפרט, במחצית השניה של שנות ה-80

הגראנג’ מעולם לא היה סגנון מוזיקלי מוגדר. הוא ינק בעיקר משלושה סגנונות מוזיקליים עיקריים: רוק אלנטרנטיבי, פאנק ומטאל, ושיקף יותר מאשר סגנון מוזיקלי, סצנה חברתית תרבותית מחתרתית, שהתפתחה בעיר סיאטל ובמקומות נוספים במדינת וושינגטון, בארה”ב. גם לאחר הפריצה הגדולה בספטמבר 1991, ועד הדעיכה אחרי מותו של קורט קוביין בשנת 1994, סצנת הגראנג’ המקומית נשארה קטנה מבחינת מימדיה, כשהיא כוללת כ-25 הרכבים בסה”כ. אגב, רובם אנונימיים למדי בקרב הקהל הרחב עד היום. ועדיין, מתוך ז’אנר מוזיקלי מצומצם יצאו ארבעה “להקות על” הנחשבות לעמוד התווך של הרוק בכלל ושל הרוק בשנות ה-90 בפרט: נירוונה, פרל ג’אם, אליס אין צ’יינס וסאונדגארדן. על הסצנה השולית מסיאטל, שחבריה הכירו היטב האחד את השני (ואף התערבבו תכופות בהרכבים השונים שהקימו) והפכה כמעט בין לילה לאחד הז’אנרים החשובים והמשפיעים בתולדות הרוק, תוכלו לקרוא במאמר הבא, או נכון יותר לומר במדריך הגראנג’ המקוצר שהכנתי על אחד הז’אנרים שאני הכי אוהב ומזוהה איתם.

המחצית הראשונה של שנות ה-80 - ההתחלה

בשנת 1981, אחרי שסיימו את לימודי התיכון, מגיעים שלושה חברים צעירים מהעיירה פארק פורסט, שבמדינת אילינוי, אל העיר סיאטל שבמדינת וושינגטון: קים ת’איל, הירו ימאמוטו וברוס פאוויט. עד מהרה ת’איל שניגן בגיטרה ויאמאמוטו בבס מתוודעים למתופף וזמר מקומי בשם כריס קורנל ומקימים להקת קאברים בשם “The Shemps” שמאוחר יותר, בשנת 1984, תהפוך ל”Soundgarden”. לעומת זאת, השלישי בחבורה, ברוס פאוויט, מתרכז דווקא בעריכת פנזין (כתב עת לא רשמי) חדש שהקים, ועסק בלהקות רוק מחתרתיות בסצנה של סיאטל שנקרא Subterranean Pop ועד מהרה קוצר שמו ל-Sub Pop. אל גיליונותיו של כתב העת, נהג פאוויט להצמיד קלטות של הרכבים אלטרנטיבים שונים בסצנה המקומית. בערך באותו הזמן, מערבית לסיאטל, בביינברידג’ איילנד שבמדינת וושינגטון, מקימים שני אחים תיכוניסטים צעירים, אנדרו וקווין ווד, הרכב בשם “Malfunkshun”, ואילו בעיר אלנסבורג שבוושינגטון מקימים האחים גארי לי וואן קונור את ההרכב ”Explosive Generation” שיהפוך מאוחר יותר, עם צירפו של הסולן מארק לאנגן בשנת 1985 ל “Screaming Trees”. בשנת 1983 במונטסנו שבוושינגטון קמה להקה חלוצית נוספת בסצנת הגראנג’ בשם “Melvins” שכללה את באז אוסבורן בשירה וגיטרה, מאט לוקין בבס ומייק דילארד בתופים (שהוחלף בדייל קרובר שנה אח”כ). בשנת 1984, קמה להקה מרכזית נוספת בעיר סיאטל, “Green River”. בין חברי ההרכב נכללו: מארק ארם -סולן, סטיב טרנר- גיטרה, סטון גוסארד – גיטרה, ג’ף אמנט – בס ואלכס וינסנט – תופים. על סף המחצית השניה של שנות ה-80 בינואר 1985 קמה הלהקה החלוצית האחרונה בז’אנר, “Skin Yard” שכללה את בן מקמילן בשירה, ג’ק אנדינו בגיטרה, דניאל האוס בבס ומט קמרון בתופים. אלה ששת הלהקות החלוציות של הז’אנר.

בתמונה: סאונדגארדן

המחצית השניה של שנות ה-80 - ההתהוות

בשנת 1985, מוקמת בסיאטל חברת תקליטים קטנה בשם C/Z Records  ע”י כריס הנזק וטינה קסל. פחות משנה אחרי, בשנת 86, הוציאה החברה אלבום אוסף חשוב וחלוצי בשם “Deep Six”. האלבום כלל מספר שירים של חמש הלהקות החלוציות במדינת וושינגטון שצוינו לעיל (למעט סקרימינג טריז) ושיר אחד של הרכב הפאנק רוק הותיק מסיאטל The U-Men שחתם את האלבום. מסחרית, האלבום כמו גם חברת התקליטים הקטנה, נחלו כישלון חרוץ. בשלהי שנת 86 נמכרה החברה לדניאל האוס, הבסיסט של להקת “סקין יארד”, שרכש אותה בעיקר כדי שיהיה לו היכן להוציא את אלבומי ההרכב בו ניגן. האלבום הראשון שיצא בחברה בבעלותו של האוס, היה איך לא, אלבום הבכורה של “סקין יארד” שיצא בשנת 1987.

בשנת 1986, ברוס פאוויט משנה את היעוד של Sub Pop ממגזין מחתרתי לחברת תקליטים ומצרף לחברה שותף נוסף, ג’ונתן פונמן. השניים הכירו במסגרת תחנת הרדיו של אוניברסיטת וושינגטון KCMU (שבחלוף השנים תחליף שם ותהפוך להיות אחת מתחנות הרדיו החשובות והמצליחות בארה”ב KEXP) שם שידרו גם מארק ארם וקים ת’איל. באותה השנה הוציאו השניים אלבום אוסף של רוק אלטנרנטיבי בשם Sub Pop 100. להקת הגראנג’ הראשונה שהקליטה בחברת Sub Pop היתה “גרין ריבר” שהוציאה את המיני אלבום השני שלה Dry As a Bone בשנת 1987 (אחרי שהמיני אלבום הראשון Come On Down יצא בחברת Homestead Records הניו יורקית בשנת 1985). באותה השנה, 87, יצא ב”סאב פופ” גם המיני אלבום הראשון של “סאונדגארדן” Screaming Life, אחרי שהלהקה צרפה לשורותיה את המתופף של “סקין יארד”, מאט קמרון.

בשנת 1986 מוציאים “סקרימינג טריז” את אלבום הבכורה שלהם Clairvoyance בחברת Velvetone עוד חברת תקליטים קטנה בוושינגטון שנוסדה בשנת 85. “סקרימיג טריז” היתה הלהקה הראשונה להוציא אלבום בחברת תקליטים גדולה יותר SST Records שישבה בלונג ביץ’ קליפורניה כשהוציאו את אלבומם השני Even If and Especially When בשנת 87. בעקבותיהם ילכו גם “סאונדגארדן” ויקליטו את אלבום הבכורה שלהם Ultramega OK שיצא בשנת 1988, באותה חברה קליפורנית.

בשנת 1987 מוקמת באברדין וושינגטון, הלהקה החשובה והפופולארית ביותר בסצנה, זאת שתצעיד את מהפכת הגראנג’ ארבע שנים מאוחר יותר, “Nirvana”. הלהקה נוסדה על ידי הגיטריסט והסולן קורט קוביין והבסיסט קריסט נובוסליץ’. השניים נפגשו שנתיים לפני כן וחלקו אהבה משותפת ללהקה החלוצית בסצנה, “מלווינס”. זמן רב שהשניים התקשו לגבש להקה והתנסו עם מספר מתופפים עד שהתבייתו על המתופף צ’אד צ’אנינג בתחילת שנת 88.

בקיץ של שנת 1987, במסיבה בעיר סיאטל, נפגשים ליין סטאלי, סולן להקת הגלאם מטאל Alice N’ Chains והגיטריסט ג’רי קנטרל מייסד ההרכב Diamond Lie. השניים הופכים חברים טובים כשסטאלי מציע לקנטרל חסר הבית לעבור לגור איתו. ההרכבים של השניים מתפרקים וזמן קצר אח”כ הם מקימים הרכב חדש שזכה לשם “Alice In Chains” אחרי שסטאלי קיבל מחבריו להרכב הקודם רשות להשתמש בו. ללהקה החדשה מצורפים המתופף שון קיני, ואחיה של בת זוגו של קיני, הבסיסט מייק סטאר. כך נולדה אחת הלהקות החשובות והמשפיעות ביותר בז’אנר.

1988 היתה שנה של מפנה בסצנת הגראנג’. ההרכב של האחים קווין ואנדרו ווד “מאלפנקשן” מתפרק (אלבומם Return to Olympus יצא רק בשנת 1995 חמש שנים אחרי מותו של אנדרו). באותה השנה מתפרקת גם להקת “גרין ריבר”. מפירוק שתי הלהקות החלוציות בסצנה נוצרות שתיים חדשות: יוצאי ההרכב “גרין ריבר” סטיב טרנר ומארק ארם מקימים את ההרכב “Mudhoney”, ואילו יתר חברי להקת “גרין ריבר” סטון גוסארד, ג’ף אמנט וברוס פרוות’ר מקימים יחד עם אנדרו ווד יוצא “מאלפנקשן” את ההרכב “Mother Love Bone”

באותה השנה, 1988, השיקה חברת “סאב פופ” שירות חדש של שליחת סינגלים של להקות מקומיות בדואר על בסיס חודשי, מהלך שתרם להתפתחות הז’אנר לא רק בסיאטל אלה במקומות נוספים ברחבי ארה”ב והפך אותה לחברת התקליטים המובילה בסצנת הגראנג’ המתפתחת. מהלך חשוב נוסף שעשתה החברה באותה השנה היתה החתמתם של שני חברי להקת “סקין יארד” למשרות ניהוליות בכירות בחברה. הגיטריסט, ג’ק אנדינו, כמפיק ראשי, והבסיסט דניאל האוס, מנהל המכירות (במקביל להיותו הבעלים של C/Z רקורדס). בשנה הזאת, תחת ידיו של אנדינו, הוציאה החברה את Rehab Doll אלבום הבכורה (והיחיד) של “גרין ריבר”, את המיני אלבום הראשון של “מאדהאני”, Superfuzz Bigmuff, וכן אלבום אוסף נוסף בשם Sub Pop 200 בו השתתפו הרכבי הגראנג’: נירוונה, מאדהאני, סאונדגארדן, גרין ריבר, סקרימינג טריז, Tad, Cat But ו-Blood Circus

אחד האלבומים הראשונים שהפיק אנדינו היה Bleach אלבום הבכורה של נירוונה, שהוקלט בשנת 88 ויצא ביוני 1989. אלבום נוסף שהוציאה “סאב פופ” בהפקתו של אנדינו ב-89, היה אלבום הבכורה של להקת “טאד” God’s Balls.

בתמונה: נירוונה

בשנת 1989 קמה להקת גראנג’ חדשה עם נטיה לכיוון המטאל בשם “Gruntruck”. הלהקה נוסדה ע”י הסולן בן מקמילן והמתופף נורמן סקוט, חברי להקת סקין יארד, שמקימים את ההרכב החדש במקביל לחברותם בלהקה הותיקה. באותה השנה יוצא אלבום הבכורה של ההרכב Inside Yours בהפקתו של חברם ללהקת סקין יארד, ג’ק אנדינו, בחברת התקליטים המקומית Empty Records

המחצית הראשונה של שנות ה-90 – הפריצה 

ראינו שבשנות ה-80 היה הגראנג’ לסצנה איזוטרית, קטנה ומקומית. בשלהי שנות ה-80 החלה הסצנה בעיקר הודות לחברת התקליטים סאב פופ, לזלוג אט אט גם למקומות אחרים בארצות הברית אבל הפריצה הגדולה והמשמעותית תגיע רק בתחילת שנות ה-90.

במרץ 1990, הלך לעולמו סולן להקת “מאדר לאב בון” אנדרו ווד והוא בן 24 בלבד. אלבומה היחיד של הלהקה Apple יצא מספר חודשים אחרי מותו של ווד בחודש יולי של אותה השנה. באוגוסט של שנת 90 מוציאה אליס אין צ’יינס את אלבום הבכורה שלה Facelift בחברת הענק “קולומביה” מהלך שמעיד על שינוי ביחס לסצנה המצומצמת שהחלה לתפוס תאוצה ברחבי ארצות הברית. בספטמבר אותה שנה להקת נירוונה מצרפת לשורותיה את המתופף דייב גרוהל, מהלך שישנה לא רק את גורלו של גרוהל, כי אם גם את תולדות הרוק בשנות ה-90 וה-2000.

בתמונה: אליס אין צ’יינס

בעקבות מותו של ווד ופירוק הלהקה, חבריו להרכב, סטון גוסארד וג’ף אמנט, החלו לעשות את צעדיהם הראשונים בהקמת הרכב חדש. עד מהרה הם מצרפים גיטריסט בשם מייק מקריידי והשלושה ממשיכים לחפש אחר מתופף וזמר שיחליף את ווד. בינתיים, החליט חברו הטוב של ווד, כריס קורנל, להקליט אלבום לזכרו ולשם כך הוא פנה אל השלושה שיעזרו לו במשימה. קורנל צירף גם את חברו ללהקת סאונדגארדן המתופף מאט קמרון. תוך כדי עבודה על האלבום הצטרף להרכב החדש של ג’ף, סטון ומייק זמר אנונימי מסן דייגו בשם אדי ודר, שתרם מקולו גם לפרויקט החדש. הפרויקט לזכרו של אנדרו ווד נודע בשם “Temple of the Dog” והאלבום שנשא את שם ההרכב החד פעמי יצא באפריל 1991 בחברת התקליטים הענקית A&M Records. במקביל, אל ההרכב החדש שנוצר בעקבות מותו של ווד, צורף גם המתופף המקומי דייב קרוסן. תחילה נודע ההרכב בשם מוקי בליילוק ומאוחר יותר כ “Pearl Jam” אחד ההרכבים החשובים והמצליחים בסצנה. ב-27 באוגוסט יצא Ten, אלבום הבכורה של הלהקה בחברת התקליטים הגדולה Epic.

אולם, ההצלחה הגדולה ביותר, החשובה ביותר, המסעירה ביותר, זאת שתשנה את הסצנה המקומית לעד ותהפוך אותה מגיג של מועדונים נידחים למפלצת אצטדיונים, היתה של להקת נירוונה. האלבום שיצא ב-24 בספטמבר 1991, אלבומה השני של הלהקה, Nevermind, שהוקלט בחברת התקליטים של דיוויד גפן, והניב להיטים גדולים בניהם הלהיט העצום Smells Like Teen Spirit, הזניק תוך זמן קצר את סצנת הגראנג’ הקטנה והשולית מסיאטל אל לב המיינסטרים, עם השמעות אינטנסיביות בתחנות הרדיו בכל העולם ושידור הקליפים ב MTV שוב ושוב ושוב…

התפוצצות הסצנה עשתה נפלא ללייבלים הגדולים אבל היטיבה גם עם חברות התקליטים הקטנות המקומיות. הרכבים קטנים מוושינגטון בכלל וסיאטל בפרט מנסים לרכב על גל ההצלחה. C/Z Records של דניאל האוס, הלכו באותם הימים על הרכבים עם גוון נשי מובהק. בשנת 91 מוציאה החברה את אלבום הבכורה של “Hammerbox” עם הסולנית קארי אייקרי ובשנת 92 את Frenching the Bully אלבום הבכורה של “The Gits” עם הסולנית מיה זפאטה ואת Sick ‘Em אלבום הבכורה של להקת הגראנג’ הנשית “Seven Year Bitch”

במקביל מוציאה חברת “סאב פופ” בשנת 91 את Between the Eyes אלבום הבכורה של “Love Battery” ושנה מאוחר יותר ב-92 את אלבומם השני והמצוין, Dayglo. באותה השנה מוציאה להקת “My Sister’s Machine” את אלבום הבכורה Diva ואילו להקת אליס אין צ’יינס מוציאה את אלבומה השני והמצליח ביותר Dirt.

אבל גולת הכותרת של שנת 92 היה יציאתו של הסרט “סינגלס” לאקרנים. כאמור, הגראנג’ שיקף לא פחות מסצנה מוזיקלית גם סצנה חברתית תרבותית שהיטיב לתאר, עם לא מעט הומור ושנינות, הבמאי קמרון קרואו. הסרט תיאר בזמן אמת את סצנת הגראנג’ בסיאטל עם פסקול שכלל את מרבית ההרכבים המובילים בסצנה באותה התקופה. עד מהרה הפך “סינגלס” לסרט קאלט, פתח את הז’אנר לקהלים נוספים והעצים את הסצנה הייחודית מסיאטל עוד יותר.

הגראנג’ ב-92 חוצה גבולות ומגיע להרכבים במקומות אחרים בארה”ב בהמשך גם לבריטניה). הלהקה שמזוהה יותר מכל עם הז’אנר מחוץ למדינת וושינגטון היא הלהקה מסאן דייגו, “Stone Temple Pilots”, שמוציאה באותה השנה את אלבום הבכורה המצליח שלה Core.

עם הזמן הלכה והתעצמה גם “אופנת הגראנג׳”, שהתאפיינה בחולצות פלנל, ג’ינסים קרועים ומראה מלוכלך והפכה לסמל של תת-התרבות, לעיתים למורת רוחם של המוזיקאים בז’אנר. ובכל זאת, למרות הצלחתו המסחרית, סצנת הגראנג’ לפחות בחלקים נכרים ממנה, נשארה מחתרתית ושמרה על תחושת אותנטיות וכנות שזכו לאהדה רבה בקרב קהלים שונים ברחבי העולם.

בשנת 93 מוציאה להקת נירוונה את אלבומה השלישי ובדיעבד האחרון In Utero. באותה השנה מוציאה להקת פרל ג’רם את אלבומה השני Vs. להקה חדשה נוספת בסצנה שמוציאה באותה השנה את אלבום הבכורה שנושא את את שם הלהקה היא “Candlebox”.

שנת 94 היתה לשנה בה הגראנג’ החל לגווע. ההתחלה דווקא היתה מבטיחה, כאשר בינואר שנת 94 אליס אין צ’יינס מוציאים את המיני אלבום השלישי והמצליח ביותר שלהם Jar of Flies ובמרץ יוצא אלבומה הרביעי של להקת סאונדגארדן Superunknown שהופך להצלחה פנומנלית ולאלבום המצליח ביותר של הלהקה. דווקא  הלהקה הותיקה מבין ארבע הגדולות ואחת מחלוצות הז’אנר היתה האחרונה להצליח. אבל פחות מחודש אחרי יציאת האלבום, באפריל 1994 הלך לעולמו מנהיג להקת נירוונה וסמל הגראנג’ האולטימטיבי, קורט קוביין ואיתו החלה להעלם גם הסצנה.

בתמונה: פרל ג’אם

המחצית השניה של שנות ה-90 - הנפילה

תהליך העלמותה של סצנת הגראנג’ היה חד ומהיר. במרץ שנת 95 יוציאו הסופרגרופ “Mad Season” הכולל את ליין סטאלי (אליס אין צ’יינס) בשירה, מייק מקריידי (פרל ג’אם) בגיטרה, ברט מרטין (סקרימינג טריז) בתופים וג’ון בייקר סאנדרס (The walkabouts) בבס את האלבום  Above

באותה השנה, יסגור הבסיסט המקורי של להקת סאונדגארדן הירו יאמאמוטו מעגל, כשיקים יחד עם מתופף להקת הסקרימינג טריז, מארק פיקרל והסולן רוברט רות’ את ההרכב קצר הימים “Truly” שיוציאו את אלבום הבכורה המשובח Fast Stories…from Kid Coma ביוני 95.

בנובמבר אותה השנה יוציאו אליס אין צ’יינס את האלבום האחרון עם הסולן ליין סטאלי. יעברו עוד 14 שנים עד שיצא אלבומם הבא עם הסולן וויליאם דובל.

שנה מאוחר יותר, במאי 96 יוציאו סאונדגארדן את אלבומם החמישי Down on the Upside. יעברו עוד 16 שנים עד שיוציאו את אלבומם השישי והאחרון King Animal.

אבל אלבום הגראנג’ שהוציא דייב גרוהל ביולי 1995 תחת השם “פו פייטרס“, יהיה לסופה של תקופה ותחילתה של חדשה. בהמשך, להקתו המשמעותית השניה של גרוהל, תהפוך לאחת הלהקות האהובות והמצליחות בתולדות הרוק בשנות ה-2000.

שיאו של הז’אנר, במחצית הראשונה של שנות ה-90, היה כאמור קצר באופן יחסי, והוא גווע במהירות בדיוק כמו שהגיח. אולם הגראנג’ הותיר אחריו חותם ענק ובלתי נשכח הן על תעשיית המוזיקה והן על הקהל הרחב והוא ממשיך להשפיע בשני הכיוונים הן על יוצרים והן על מאזינים עד ימינו.