ליין סטאלי – כרוניקה של מוות ידוע מראש / בן רד

ילדות

“אני מגלה עניין באנשים שעוברים שטיפת מוח עם דת ואיך הם יוותרו על כספם, על זמנם ועל כל חייהם למען מטרה שהם בטוחים שהיא צודקת, אבל אני בטוח שהיא טועה. אני חושב שיש הרבה אנשים שמפחדים מהחיים ומלחיות והם רוצים לוודא שהם מגיעים לגן עדן או משהו כזה. אני מנסה להתרחק מזה כמה שאני יכול. גדלתי על ברכי הכנסייה עד גיל 16 ולא הסכמתי עם האמונות שלהם מאז שאני זוכר את עצמי. אז כשהייתה לי הבחירה, בחרתי לא להאמין בשום דבר מלבד עצמי…” ליין סטאלי

ב-22 באוגוסט 1967 נולד בעיר בלוויו במדינת וושינגטון ארה”ב: ליין רות’פורד סטאלי. ליין נולד למשפחה נוצרית אדוקה. בילדותו הוא היה ילד מופנם וביישן שאהב מוזיקה וציור. אימו, ננסי סטאלי, סיפרה באחד הראיונות עימה שהשיר הראשון שליין שר ואהב היה Raindrops Keep Fallin’ on My  Head של B. J. Thomas. בגיל שבע התגרשו הוריו וליין חי עם אמו ובן זוגה.

כבר בגיל תשע הוא רשם בספרו של ד”ר סוס “הספר שלי על עצמי” שהיה ברשותו, שחלומו להיות זמר. לקראת בגרותו דרך אוסף התקליטים של הוריו הוא התחיל להאזין להרכבים כמו בלאק סבאת’ , לד זפלין ודיפ פרפל. למרות שחלומו היה להיות זמר, סטאלי דווקא החל ללמוד תופים בגיל 12. בהמשך הוא החל לגלות עניין בלהקות גלאם רוק ומטאל וניגן כמתופף במספר הרכבי קאברים שהתמחו בגלאם רוק. בהיותו נער הוא החליף את שמו האמצעי לתומאס והשתמש בשם המשפחה של אביו החורג אלמר. בשנת 1984 בגיל 17, הוא הקים יחד עם חבריו לספסל הלימודים בתיכון “שורווד” את הרכב הגלאם מטאל “Slaze” שביצע בעיקר קאברים בה לראשונה שימש כסולן. שנתיים מאוחר יותר שינתה הלהקה את שמה ל- Alice N’ Chains בהשראת סיפרו של לואיס קרול “אליס בארץ הפלאות”

קריירה מוזיקלית

“אני מניח שאני יכול ללכת לאן שאני רוצה. אם רק הייתי יודע לא ללכת…” ליין סטאלי

בגיל 20, במסיבה בקיץ 1987 בעיר סיאטל, פגש ליין בגיטריסט יליד העיר טוקומה וושינגטון, שהיה חבר באותה התקופה בהרכב בשם Diamond Lie, בשם ג’רי קנטרל. המפגש האקראי ישנה את חייהם של השניים. החיבור בין סטאלי לקנטררל היה מיידי וכאשר סטאלי שמע שקנטרל חסר בית, לאחר שהוריו העיפו אותו מביתם, הוא הציע ברוב נדיבותו לקנטרל לעבור לגור איתו בחדר ששכר במחסן בו נהגו מספר להקות להתאמן וחולק גם לחדרי מגורים שזכה לשם “The Music Bank”. בינתיים ההרכבים של סטאלי כמו גם של קנטרל התפרקו. סטאלי הקים הרכב פ’אנק וקנטרל עשה את צעדיו הרשאונים בהקמת הרכב חדש. את החיבור הראשוני בין קנטרל למתופף שון קיני, ערך סטאלי לו היתה היכרות עם בת זוגתו של קיני, מלינדה סטאר בת זוגתו של שון. כשקנטרל החל לחפש אחר בסיסט הציעה מלינדה  את אחיה מייק סטאר. קנטרל רצה כמובן לצרף את סטאלי כסולן אבל סטאלי לא ראה התעיינות מיוחדת ולפיכך הוא החל לבחון זמרים אחרים. זמן קצר אחרי עזב הגיטריסט את הרכב הפ’אנק של סטאלי והלה הציע לקנטרל להצטרף כגיטסריט. קנטרל הסכים לשמש כגיטריטס בלהקה של סטאלי בתנאי שסטאלי ישמש כזמר בהרכב שלו. זמן קצר אח”כ, בשלהי שנת 1987 התפרק הרכב הפ’אנק של סטאלי וההרכב וסטאלי הפך לסולנה הקבוע של הלהקה. ההרכב חדש זכה לשם Alice In Chains אחרי שסטאלי קיבל מחבריו להרכב הקודם רשות להשתמש בו.

אליס אין ציינס. מימין לשמאל: שון קיני, מייק סטאר, ליין סטאלי וג’רי קנטרל

הלהקה החלה לעבוד על חומרים משלה והקליטה דמו בשנת 1988 שהגיע לקלי קרטיס וסוזאן סילבר המנהלים של הרכב נוסף מסיאטל, סאונדגארדן. הללו העבירו את הדמו לנציג של חברת קולומביה ניק טרזו שהתלהב מהלהקה והחתים את חבריה על חוזה בחברת קולומביה בשנת 1989. אליס אין ציינס היו לאחת הלהקות הראשונות בסיאטל שהוחתמה בחברת תקליטים גדולה. ביולי 1990 הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון שלה We Die Young, שכתב קנטרל, והיה גם השיר שפתח את אלבום הבכורה שלהם Facelift שיצא כחודש אחרי. קנטרל כתב את הלחנים ואת מרבית הטקסטים לאלבום. סטאלי הוסיף מספר טקסטים משלו בניהם לשיר השני באלבום Man In a Box, שהיה ללהיט ענק ולשיר הבולט באלבום.

באותה התקופה סטאלי כמו לא מעט אומנים בסצנת הגראנג’ החל להשתמש בהרואין על בסיס קבוע. ב-28 בספטמבר 1992 יצא האלבום השני החשוב והמצליח ביותר של הלהקה “Dirt”. היה זה האלבום הראשון של הלהקה לאחר הפריצה הגדולה של סצנת הגראנג’ שהתרחשה שבשנה לפני כן עם אלבומה השני של נירוונה “Nevermind”. באלבום השני סטאלי היה שותף מרכזי כאשר הוא מלחין שניים מהשירים הבולטים באלבום: Hate to Feel ו- Angry Chair ושותף לכתיבתם של עוד מספר שירים יחד עם קנטרל שעסקו בהתמכרותו לסמים. השיר היחיד למעשה שכתבו כל הארבעה היה: Rain When I Die. את האלבום חתם אחד משיריה המפורסמים ביותר של הלהקה “?Would” שכתב ג’רי קנטרל והוקדש לאנדרו ווד שהלך לעולמו שנתיים לפני כן ממנת יתר. באותה השנה, 1992, שנת השיא של סצנת הגראנג’, השתתפה הלהקה גם בסרטו של קמרון קרואו “סינגלס” וכן בפסקול הסרט שיצא בסמוך.

זמן קצר אחרי כן פיטרה הלהקה את מייק סטאר בשל שימוש יתר בסמים (סטאר כמעט ומת באחת ההופעות של הלהקה כאשר סטאלי מבצע בו החייאה ולמעשה מציל את חייו) וצירפה לשורותיה את מייק אינז כבסיסט. בשנת 1994 מוציא ההרכב את המיני אלבום השלישי והמצליח ביותר של הלהקה “Jar of Flies”, שכלל שבעה שירים, לארבעה מתוכם כתב ליין סטאלי את המילים, ביניהם אחד משירי הלהקה היפים והכואבים ביותר, “Nutshell”. זהו אחד מהמיני אלבומים הנמכרים בכל הזמנים והראשון שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד.

מצבו המתדרדר של סטאלי לא איפשר ללהקה לצאת לסיבוב הופעות בעקבות המיני אלבום המצליח. זמן קצר אחרי צאתו, ליין סטאלי נכנס לקליניקה שיקומית למכורי סמים. בינתיים, גיטריסט להקת פרל ג’אם, מייק מקריידי, אף הוא מכור לסמים ואלכוהול, נכנס גם כן לקליניקה שיקומית במינסוטה שם פגש בבסיסט של להקת “The Walkabouts” אף היא מסיאטל ג’ון בייקר סנדרס פרויקט צדדי. השניים מצרפים את מתופף להקת “Screaming Trees”, ברט מרטין שאף הוא היה בפרויקט גמילה. מקריידי שהיה מיודד עם ליין סטאלי, מצרף גם אותו להרכב כדי לתת לו סביבה תומכת בין מכורים לשעבר שהשתקמו, שאולי תסייע לו בתהליך השיקום שהחל. כך נוצרת הסופרגרופ Mad Season.

מד סיזן. מימין לשמאל: מייק מקריידי, ג’ון בייקר סנדרס, ליין סטאלי וברט מרטין

הלהקה מוציאה אלבום אחד בלבד במרץ 1995 בשם “Above”, כאשר את כל המילים לשירי הלהקה כותב סטאלי ששותף גם לכל הלחנים. להרכב תרם קולות גם סלון להקת הסקריניג טריז, מארק לאנגן.

כחצי שנה מאוחר יותר, בנומבר 1995, יוצא האלבום השלישי והאחרון של ליין סטאלי עם להקת אליס אין ציינס שקיבל את שם הלהקה. סטאלי כתב את מרבית המילים לאלבום והלחין רק שיר אחד בשם “Head Creeps”. השיקום של סטאלי לא צלח והוא חזר להתמכר שוב להרואין. במהלך העבודה על האלבום הוא איחר הרבה ונעדר לעיתים תכופות מההקלטות והחזרות, מה שגרם לעיכוב בהוצאות האלבום.

אחרי שנתיים וחצי בהן הלהקה לא הופיעה, ב-10 באפריל 1996, חברי להקת אליס אין צ’יינס הופיעו לראשונה יחד באנפלאגד הנודע של הלהקה במסגרת הופעות האנפלאגד של MTV. היתה זאת אחת ההופעות הטובות והמרגשות של ערוץ הטלוויזיה הפופולארי. האלבום עצמו יצא כשלושה חודשים מאוחר יותר, בשלהי חודש יולי, והיה לאחד מאלבומי האנפלאגד הנמכרים ביותר.

הסוף

“השימוש המזויין הזה בסמים זה כמו אינסולין כדי לשרוד. אני לא משתמש בסמים כדי להתמסטל כמו שרבים חושבים. אני יודע שעשיתי טעות גדולה שהתחלתי להשתמש בחרא הזה. זה דבר שקשה מאוד להסביר אותו. הכבד שלי לא מתפקד ואני מקיא כל הזמן ומחרבן במכנסיי. הכאב הוא גדול יותר ממה שאתה יכול להתמודד איתו. זה הכאב הכי נורא בעולם. מחלת הסמים פוגעת בגוף כולו”. ליין סטאלי

באוקטובר 1996, ארוסתו לשעבר של ליין סטאלי, דמארי פרוט, מתה ממנת יתר. סטאלי קיבל את הבשורה באופן קשה ביותר ונכנס לדיכאון עמוק. בראיון שמרק לאנגן העניק למגזין הרולינג סטונס בשנת 2002 הוא אמר: “הוא לעולם לא התאושש ממותה של דמארי. לאחר מכן אני לא חושב שהוא רצה להמשיך בחייו יותר”. מצבו של סטאלי הלך והתדרדר והלהקה אומנם לא פורקה באופן רשמי אבל בפועל אליס אין צ’יינס חדלה להתקיים. בשלהי חודש מרץ 1998, ג’רי קנטרל הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, כיוון שהצביע על עתיד הלהקה.

בשלב זה סטאלי בקושי יצא מביתו שבסיאטל. הופעתו הציבורית האחרונה היתה ב-31 באוקטובר במסגרת מסע ההופעות שערך ג’רי קנטרל בעקבות אלבום הסולו שהוציא. קנטרל הזמין את סטאלי לשיר איתו על הבמה אבל סטאלי סרב. ב-19 ביולי 1999 סטאלי העניק את הראיון האחרון שלו לתוכנית הרדיו Rockline ומאז נדם. בין השנים 1999 לשנת מותו 2002 הוא כמעט ולא יצא מביתו. מעט מאוד ידוע עליו באותן שנים של בדידות דיכאון והתמכרות. הוא בעיקר שיחק משחקי וידאו וצייר. מצבו הבריאותי הלך והתדרדר. הוא רזה מאוד, איבד חלק משיניו, ועורו היה חיוור ביותר. סטאלי התנתק יותר ויותר ממשפחתו וחבריו שניסו לשכנע אותו להיכנס שוב למרכז גמילה אך לשווא.

ב-19 באפריל 2002 לאחר ששבועים לא נצפתה משיכה מהבנק, התקשרה מנהלת הלהקה לאימו של סטאלי שהזעיקה את המשטרה. ליין סטאלי נמצא מת בדירתו בסיאטל ב-20 באפריל. סיבת מותו הרשמית הוגדרה כמנת יתר של סמים, אבל ישנם הטוענים שליין לקח מנת יתר בכוונה ולמעשה התאבד. גופתו נמצאה במצב של ריקבון מתקדם וניתן היה לזהותה רק באמצעות מסמכים רפואיים. ניתוח הגופה הצביע על כך שמת שבועיים לפני כן ויום מותו נקבע ל-5 באפריל יום מותו של קורט קוביין, סולן להקת נירוונה שהתאבד ומת באותו היום בדיוק, שמונה שנים לפני כן. האיש האחרון שראה את סטאלי היה הבסיסט לשעבר של ההרכב מייק סטאר. על פי עדותו של סטאר סטאלי היה חולה מאוד כאשר הוא  ניפגש איתו בביתו של סטאלי בארבעה באפריל יום לפני מותו. סטאר רצה להתקשר למוקד החירום אבל סטאלי אמר שהדבר יפגע קשות בחברות בניהם אם הוא יעשה כך. השניים נכנסו לויכוח בעניין וסטאר יצא מביתו של סטאלי בסערת רגשות כאשר סטאלי קורא אחריו: “אל תעזוב כך”. סטאר עצמו מת תשע שנים מאוחר יותר בשנת 2011 אף הוא ממנת יתר של סמים בגיל 44 בלבד.

אליס אין צ’יינס. מימין לשמאל: שון קיני, ליין סטאלי, מייק סטאר וג’רי קנטרל.

ליין סטאלי, אחד הקולות היפים והייחודיים ברוק, מגדולי היוצרים בגראנג’, האיש שהעצב, הכאב והסבל שלו חילחלו לכל הרבה מאזינים ומאזינות ברחבי העולם, מת בודד בגיל 34 בלבד. אחרי מותו, פרסמו חברי להקת אליס אין צ’יינז את ההודעה הבאה:

“זה טוב להיות עם חברים ובני משפחה בזמן שאנחנו נאבקים להתמודד עם האובדן העצום הזה… ולנסות לחגוג את החיים העצומים האלה. אנחנו מחפשים את כל הדברים הרגילים: נחמה, מטרה, תשובות, משהו להיאחז בו, דרך לתת לו ללכת בשלום. בעיקר, אנחנו מרגישים שברון לב על מותו של חברנו היפה. הוא היה איש מתוק עם חוש הומור חד ואנושיות עמוקה. הוא היה מוזיקאי מדהים, השראה ונחמה לכל כך הרבה. הוא עשה מוזיקה נהדרת והעניק אותה במתנה לעולם. אנחנו גאים שהכרנו אותו, להיות חברים שלו וליצור יחד איתו מוזיקה. בעשור האחרון, ליין נאבק מאוד – אנחנו יכולים רק לקוות שהוא סוף סוף מצא קצת שלווה. אנחנו אוהבים אותך מאוד, ליין. נתגעגע אליך לעד…”