כאשר להקת Alice in Chains הוציאה את אלבומה השני והמשפיע ביותר של ההרכב, שם האלבום מרמז בדיוק על מה שציפה למאזינים – מסע מטלטל אל האפר והלכלוך של החיים. האלבום Dirt תבע את מקומו בפנתיאון של הרוק כאחד האלבומים הכי אפלים, עוצמתיים, וכנים שיצאו, אך למרות (או שמא בזכות) התכנים הקשים שלו, הוא העניק ללהקה את ההצלחה המסחרית הכי גדולה שלה.
השיר הפותח “Them Bones” בועט הישר לתוך המערבולת, עם צרחותיו הרודפות של זמר הלהקה ליין סטאלי וחומת הצליל האגרסיבית שמגיעה מהגיטריסט וכותב השירים העיקרי, ג’רי קנטרל. השיר מחבר אותנו לשם האלבום והפסוק “כי אפר אתה ואל עפר תשוב”, ומוטיב המוות שמגדיר את האלבום. גם בשיר “Rooster“, בלדת גראנג’ שנכתבה על אביו של קנטרל שנלחם בווייטנאם, חרדת המוות נזעקת בעוצמה במילות הפזמון “You know we ain’t gonna die”.
אחד הדברים החשובים ביותר שהאלבום מציג הוא החיבור האותנטי בין הטקסטים לסגנון המוזיקלי שהוא עזר להגדיר ולעצב. צליל הגיטרה שמפיק האלבום, Dave Jerden, הביא לידי שלמות באמצעות שימוש בשלושה מגברים, אוחז במאזינים בעוצמה ומעניק למילות השיר את המצע לתכנים הגולמיים והקשים. בשיר Junkhead שבו ליין סטאלי שר בישירות וכאב על התמכרותו להרואין, העוצמות הווקליות והרגשיות שעולות ממנו, לא היו יכולות לבוא לידי ביטוי בכזאת שלמות בלי הגיטרה של קנטרל. יחד עם זאת, הלהקה גם ידעה להכניס לאלבום רגעים של רוך, אם בהרמוניות הקוליות של סטאלי וקנטרל שפותחות את “Rooster“, או בשיר “Down in a Hole”.
האלבום נחתם בשיר “?Would”, אחד הלהיטים הגדולים של ההרכב, שנכתב בעקבות מותו של סולן להקת הגראנג‘ Mother Love Bone וחברו הקרוב של סטאלי, אנדרו ווד. מותו של ליין סטיילי בגיל 34 – בודד, בגוף שנמחק משימוש ארוך וממושך בהרואין, משמש תזכורת מצמררת לאמת המהדהדת בכל שיר של אלבום המופת הזה – מבט אמיץ, ישיר וקשה לתהומות היגון והכאב, שהוציא מתוכו כמה מהשירים הכי עוצמתיים בהיסטוריה של הרוק.
