In Utero הוא אלבום האולפן השלישי של נירוונה ובדיעבד, שירת הברבור של הלהקה ושל סולנה ומנהיגה, קורט קוביין. שנה לאחר מכן, קוביין שם קץ לחייו והשאיר את האלבום הזה כמצבה אחרונה שיצאה לאור. האלבום הוא שינוי של 180 מעלות מהצליל של אלבומם הקודם שהפך אותם ללהקה אימתנית חורשת אצטדיונים. בעוד Nevermind היה להיט רב מכר שכלל צליל נקי ומופק היטב לצד טכניקות הקלטה שלא חפפו את אתיקת הפאנק שהלהקה נקטה בימיה הראשונים, In Utero הוא אלבום אנרכיסטי, גולמי, רועש, ניסיוני, שמראה ניסיון ברור של הלהקה לחמוק מצלילה המצליח וליצור מחדש סאונד מזעזע ואגרסיבי.
רוב הקרדיט לצלילו הרועש והבלתי מתפשר של האלבום נזקף לזכותו של סטיב אלביני. המפיק וטכנאי ההקלטות, יוצא הלהקות Big Black ו-Shellac שעבד עם שמות כמו הפיקסיז, סלינט ופי ג’יי הארווי, נודע בטכניקת ההקלטה החיה שלו שהוציאה מהלהקה את אותן אמוציות גולמיות עם אנרגיה שמתקרבת לזאת של הופעותיה החיות. האלבום, קרוב יותר מאי פעם לפאנק רוק על כל המשתמע מכך, בעוד קוביין כותב את הטקסטים הקודרים והכאובים ביותר שלו.
בין השעמום והתסכול מהתהילה הרבה שלא חפץ בה, אל שירים המגנים אונס ועוסקים בנושאים כמו דיכאון ואובדנות, כשקוביין מושפע בעיקר מספרים שקרא באותה תקופה, בעיקר של הכותב האירי הדגול, סמואל בקט. גם באלבום זה נמצאים כמה מהשירים האייקונים של הלהקה כמו Heart Shaped Box שנודע בזכות הריף והפזמון הקליטים שבו, השיר הכי קרוב לגישה של Nevermind. להיטים נוספים הם Rape Me הסרקסטי שיצא נגד אונס, בעוד בפועל הוא קיבל תגובות קשות ואף צונזר מאחר והוא פורש כשיר המעודד אונס בניגוד לכוונתו של קוביין.
Pennyroyal Tea הקליט גם הוא, כשהוא מתעמק בדיכאון ששרר על קוביין. הבלדות Dumb ובעיקר All Apologies המסיים את האלבום, הפכו גם הם ללהיטים גדולים ואהובים שהוכיחו כי נירוונה עדיין מסוגלת ליצור שירים שקטים ואקוסטיים. האלבום כמו קודמו, כולל רצועה נסתרת שמגיעה כ-10 דקות אחרי סיומו של האלבום לכאורה. Gallons of Rubbing Alcohol Flow Through the Strip שאורכו כשבע דקות עמוס פידבקים ורעשים נוספים מהגיטרות והמגברים, על אף כי מדובר בשיר פחות אנרכיסטי מ Endless Nameless שסגר את Nevermind.
האלבום יצא בספטמבר 1993, ועל אף העובדה שהציג סאונד רוק אנרכיסטי ופרוע שניסה להתרחק ככל האפשר מהצלחה מסחרית, הוא הפך להצלחה מסחררת מאחר והיה גם מוקד לציפייה מצד הלהקה שהפכה להיות יקירת התקשורת למרות סלידתם ממנה. אחרי יציאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך שכלל תפאורה גרנדיוזית בה נראתה דמות האישה המכונפת השקופה מעטיפת האלבום, כאשר איבריה נראים על הבמה.
גם כיום, In Utero, נחשב לנקודת שיא בקריירה של נירוונה ביצירת מוזיקה לא מתפשרת וחזרה לשורשי הלהקה. למרות זאת הלהקה סחפה מאזינים רבים אחריה, שהתחברו לסאונד יותר קיצוני וניסיוני שמתכתב עם להקות כמו סוניק יות’ יותר מאשר לאלבומם השני והמצליח ביותר.
