Ten, אלבום הבכורה של פרל ג’אם, הוא אלבום מכונן בז’אנר הגראנז’ שהחל להתפתח באותן שנים, אשר עזר לבסס את הלהקה כאחד ההרכבים החשובים בז’אנר וברוק בכלל. שם האלבום הוא מחווה למספר החולצה של שחקן ה-NBA לשעבר, מוקי בלילוק, שהיווה השראה לשם הלהקה המקורי (לפני שהוחלט לשנות אותה ל’פרל ג’אם’). העטיפה כוללת רקע בצבע ורוד עם אותיות שם הלהקה, וחבריה חוגגים במרכז בצורה המזכירה חגיגות ניצחון של קבוצות ספורט. פרל ג’אם הוקמה בסיאטל, כמו להקות גראנג’ רבות נוספות, כחלק מסצנת המוזיקה המחתרתית המשגשגת של העיר. הרכב הלהקה כולל את הסולן אדי ודר, הגיטריסטים סטון גוסארד ומייק מקרידי, הבסיסט ג’ף אמנט והמתופף דייב קרוזן (שהוחלף מאוחר יותר במט קמרון). תחילה זכה האלבום לביקורות מעורבות, אך האנרגיה הגולמית שלו, האינטנסיביות הרגשית והמנגינות הכובשות, הובילו בסופו של דבר להצלחתו המסחרית. האלבום הפך לאחד הנמכרים ביותר בשנות התשעים, עם מכירות של למעלה מ-13 מיליון עותקים בארצות הברית לבדה.
מילות האלבום עוסקות בנושאים כמו דיכאון, התאבדות, בדידות ורצח. אחד השירים הבולטים בו הוא Black, פרי עטו של אדי ודר והגיטריסט סטון גוסארד. מדובר בבלדה מופנמת המתעמקת בנושאים של אהבה ראשונה, שברון לב וגעגוע. בזכות קולו המרגש של ודר, הנגינה של חברי הלהקה, והכנות בהעברת התחושות של אהבה נכזבת והכאב שבפרידות, השיר גיבש את מקומו כאחד השירים הגדולים והאהובים ביותר של הלהקה. הרצועה Alive מספרת את סיפורו של ילד שמגלה שאביו הוא למעשה אביו החורג ואביו הביולוגי מת, ואמו מבצעת בו מעשים מגונים בגלל דמיונו לאב המנוח. סיפור זה מקבל זוויות נוספות ברצועות כמו Once ו-Footsteps.
השיר Jeremy, מבוסס חלקית על סיפורו של ג’רמי ווייד דלה, אשר בינואר 1991 הביא אקדח לשיעור בבית ספר בטקסס, והתאבד לעיני המורה וחבריו ללימודים. השיר זכה לפופולריות גם בזכות הקליפ, בבימויו של מארק פלינגטון, ששודר באופן תדיר ב-MTV. האלבום מתהדר בסאונד מובהק שמכיל בצורה מושלמת את האנרגיה הגולמית והעומק הרגשי של תנועת הגראנג’. האלבום יוצר נוף קולי שהוא גם אגרסיבי אך גם מלודי, כאשר השירה מלאת הנשמה של אדי ודר מוסיפה עוד רובד של עוצמה למוזיקה, ומעבירה מגוון רחב של רגשות, החל מחרדה ועד לפגיעות. גם ההפקה תורמת לאותנטיות של האלבום, לוכדת את האנרגיה החיה והתשוקה של הלהקה.
