Kick Out the Jams הוא אלבום הבכורה של להקת MC5 שיצא לאור בינואר 1969. האלבום הוקלט בהופעה חיה בלילה שבין ה-30 ל-31 באוקטובר של 1968 ב-Grande Ballroom שבדטריוט. מדובר באחד האלבומים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הרוק באחד הרגעים בהם הוא עבר מטמורפוזה אל עבר רוק רועש יותר, אגרסיבי יותר, אלים יותר ופוליטי יותר. זעקה חברתית תרבותית השואפת לשנות בכוח ולבעוט בממסד.
האלבום היה יריית הפתיחה של הלהקה שצברה אהדה וקהל מעריצים אדוק. הלהקה שהגיעה היישר מדטרויט, החלה כלהקה שביצעה קאברים ללהקות המרכזיות של התקופה. תחת הנהלתו של ג’ון סינקלייר, איש הפנתרים הלבנים שהיו פעילים רדיקליים שסייעו לפנתרים השחורים, הלהקה התקדמה אל עבר כתיבת חומר מקורי עמוס רדיקליות פוליטית המאפיינת את חוגי השמאל בארה”ב.
המוזיקה שניגנה הייתה הפסקול של דטרויט התעשייתית רווית האלימות ברחובות. אנטיתזה מוחלטת לקיץ האהבה ששלט באמריקה באותם השנים. חברי הלהקה הושפעו מן המרקסיזם, משוררי וסופרי דור הביט האנטי ממסדיים ואמני הג’אז החופשי שוברי המוסכמות ושילבו את האספקטים בתוך המוזיקה שלהם שצברה מוניטין עם הופעות פרובוקטיביות בהופעות ובעצרות פוליטיות כמו ההופעה בעצרת לקריאת הפסקת המלחמה בויאטנם ב-1968. הופעה שהופסקה עם התערבות המשטרה.
האלבום כולל קאברים לאמני רוקנרול, בלוז וג’אז וחומר מקורי מתוגבר בכמויות דיסטורשן וסאונד אנרכיסטי. הגשתו הכריזמטית של הסולן רוב טיינר בתוספת הגיטרות הרועשות של וויין קריימר ופרד “סוניק” סמית’ וחטיבת הקצב האגרסיבית של הבסיסט מייקל דיוויס והמתופף דניס תומפסון התאחדו יחדיו לאלבום רועש במיוחד שאחריו גם הלהקה לא הצליחה לשחזר את צלילו כפי שהוקלט בהופעה חיה. השיר הידוע ביותר באלבום הוא שיר הנושא בו צועק טיינר בתחילתו “kick out the jams motherfuckers!”, מהלך שגרר תגובת שרשרת מאחר וחנויות מסוימות סרבו למכור את האלבום עם הקללה, מה שהוביל את חברת התקליטים אלקטרה לצנזר אותה ולבסוף להיפרדות מהלהקה שחתמה עם חברת אטלנטיק. שירים בולטים נוספים הם Ramblin Rose ו-I Want You Right Now שמושרשים ברוקנרול בתגבור זעם ואגרסיות והקטע הסוגר Starship. במקור קטע של מוזיקאי הג’אז החופשי האקסצנטרי סאן רא, שהופך פסיכדלי ופרוע עוד יותר ומגיע לשיא מבחינת הרעש שהלהקה ייצרה.
עם צאתו קיבל האלבום ביקורת שלילית במגזין הנחשב, הרולינג סטון, אבל מאז צבר מוניטין עצום בהיותו מניח היסודות לפאנק והמטאל, כמו גם השראה לאמנים מחאתיים-פוליטיים.
